אז אממ, היום יום שני, ה-19 במאי, ואני עומדת בחדר הניתוח. סיימנו טיפול ואני לא אשקר. אני די מדוכאת עכשיו. ניתחנו ילדה בת שבע שסבלה מפציעת פיצוץ שגרמה לה לחתך ענקי מצד הלחי השמאלית, מאחור בכתף השמאלית ובברך השמאלית. הוצאתי מהם רסיסים וניסיתי לנקות אותם כמה שיותר. ואז, לפניה, ניתחתי את אחותה בת החמש, שסבלה מפציעה קשה בזרוע שמאל. היא שברה את עצם הזרוע, שהיא העצם העליונה בזרוע. היא איבדה 90% מהעור בזרוע שלה והיא איבדה את החלק החיצוני של ידה השמאלית. וכרגע , אני לא בטוחה שנוכל להציל את הזרוע שלה. ואז עמיתיי מהחדר הסמוך, עמיתיי האורתופדים מהחדר הסמוך, ניתחו את אמן, שספגה פציעת פיצוץ בשתי כתפיה וחסרה לה עצם ועור בשתי כתפיה והם לא משוכנעים שזו פציעה שניתן לשרוד. אנחנו מחכים לגלות איך זה יתפתח. אז כן, לא יום טוב עבורנו כאן. אני לא אשקר. וכדי להחמיר את המצב, גילינו עכשיו שאנחנו על סף אזור הלחימה הפעיל. אז אנחנו יכולים לצפות שההפצצות יהיו הרבה, הרבה יותר חזקות. ואיבדנו ארבעה מחברי הצוות שנאלצו לחזור לבתיהם, לאוהלים שלהם, כי הם בשטח הלחימה הפעיל, הם באזור הלחימה הפעיל ויש עליהם צו פינוי. אז ארבעה מהם עזבו אותנו כדי לחזור ולפנות את משפחותיהם. אז אנחנו צוות שלדי. וכן, אלו זמנים ממש, ממש קשים עכשיו.