­לבד ובסיכון: המשבר הבלתי נראה של ילדים שנותרו לבדם בעזה

שולמית פינצ׳ובר

אחמד שבאת היה בן שלוש בלבד כאשר פצצה פגעה בביתו בבית חאנון באמצע נובמבר 2023, והרגה את הוריו ואחיו הגדול. הוא עף למרחק של כמעט 20 מטרים מההריסות, ונמצא לבדו, פצוע, כאשר זהותו אינה ידועה. הצוות הרפואי סיווג אותו תחת ראשי תיבות חדשים וקודרים שהופכים נפוצים יותר ויותר בבתי החולים בעזה: WCNSF – ילד פצוע ללא משפחה שנותרה בחיים. אחמד איבד את שתי רגליו בתקיפה. כמה ימים לאחר מכן, הוא זוהה על ידי דודו, שיצא לחפש קרובי משפחה שנותרו בחיים. בסופו של דבר, אחמד פונה לאיטליה, על מנת לקבל טיפול רפואי ולהתחיל תהליך ארוך של החלמה פיזית ורגשית.

סיפורו הוא אחד הבודדים שניתן להתחקות אחריהם. לגבי רוב הילדים שנותרו לבדם בעזה, ניתן למצוא רק פיסות מידע – אזכורים ברשומות או בפוסטים של רופאים, קטעי וידאו קצרים, או שמות שהזכירו שכנים. היקף המשבר, בשילוב עם האלימות המתמשכת וקריסת התשתיות הבסיסיות, מונעים כמעט לגמרי את התיעוד והמעקב אחר סיפוריהם המלאים של הילדים שנותרו לבדם.

המקרה של אחמד יוצא דופן בפרטיו אך לא במה שהוא מייצג. נכון לתחילת 2024, יוניצ"ף העריך כי לפחות 17,000 ילדים בעזה נותרו לבדם או הופרדו מהוריהם. עם זאת, באותה תקופה רק 384 ילדים זוהו ונרשמו רשמית, שכן רבים מהם היו צעירים מדי מכדי לספק מידע מזהה. סוכנויות הומניטריות מזהירות כי המספר האמיתי של ילדים כאלה כנראה גבוה בהרבה, בהתחשב במוות ההמוני, העקירות החוזרות ונשנות, התשתיות ההרוסות ורשתות התקשורת שקרסו. כל אלה הופכים את איתור משפחות הילדים לכמעט בלתי אפשרי. על פי כמה דוחות שיעור המשפחות המטפלות כיום בילדים שאינם שלהן מגיע ל 41%, דבר המעיד על כך שהספירה הרשמית עשויה להוות הערכת חסר של ממדי התופעה.

ד"ר עז אל–דין, רופא ילדים בעזה, תיאר את המציאות הזו במלוא חריפותה: "כל יום במרפאה אני מתמודד עם אמת קורעת לב שמטלטלת אותי עד עמקי נשמתי. רבים מהילדים המגיעים לטיפול מלווים במבוגרים, גברים או נשים, שמסתכלים עלי בחוסר אונים כשאני שואל על ההיסטוריה הרפואית של הילד. תשובותיהם תמיד זהות, והן לא הופכות קלות יותר לשמיעה: 'הילדים האלה לא שלנו. הם בנים ובנות של אחים או קרובי משפחה שכבר אינם איתנו. הוריהם נהרגו'."

ילדים אלה, לעתים קרובות יתומים, ילדים שהופרדו בכח מהוריהם או הושארו מאחור, חיים ללא השגחה של מבוגר שאחראי להם כמקובל או מבחינה חוקית. במקלטים צפופים, בבתי חולים או במחנות מאולתרים, הם עומדים בפני סיכון חמור להתעללות, הזנחה, ניצול מיני, עבודת ילדים, סחר בבני אדם וטראומה פסיכולוגית ממושכת.

החוק ההומניטרי הבינלאומי מכיר בפגיעות זו: סעיפים 24 ו-50 של אמנת ז'נבה הרביעית (1949) מחייבים את הצדדים בסכסוך להבטיח טיפול, חינוך והגנה על ילדים מתחת לגיל 15 שהינם יתומים או שהופרדו ממשפחותיהם. בפועל הגנות אלה אינן נשמרות לעיתים קרובות. שכיחות האלימות נגד ילדים מתגברת במהלך סכסוכים מזוינים ואסונות טבע. כפי שמראים סדיגי ועמיתיו, משברים מגבירים משמעותית את הסיכון לצורות מרובות של התעללות בילדים, כולל התעללות פיזית ומינית, הזנחה ואלימות רגשית, שכן הם גוברים כאשר משפחות מתפרקות, מערכות הגנה פורמליות על ילדים קורסות ורשתות ביטחון לא פורמליות נעלמות.

המלחמה הנוכחית בעזה מדגימה את הקריסה הזו. מומחי ילדים מתארים אותה כאחת ההפרות החמורות ביותר של זכויות ילדים, בהיותה גורם לטראומה נרחבת, מקרי מוות שניתן היה למנוע והרס תשתיות קריטיות, המותירים אלפי ילדים ללא טיפול או הגנה. בצל עקירה ומלחמה, חייהם של ילדים ללא ליווי מתפוררים בדרכים שקטות והרסניות. בנות ובנים צעירים פגיעים במיוחד להתעללות מינית וניצול, במיוחד במקלטים צפופים המתאפיינים בחוסר פרטיות ותברואה לקויה. רבים נאלצים לקבץ נדבות או לשלם באופנים שונים עבור צרכים בסיסיים, דבר המציב אותם בסיכון מוגבר לסחר בבני אדם.

אפילו כאשר הם מתארחים אצל משפחות אחרות, ילדים שנותרו לבדם וילדים המופרדים ממשפחתם אינם תמיד בטוחים. הם עלולים להתמודד עם התעללות פיזית ורגשית, הזנחה ולעיתים מוטלת עליהם עבודה מסוכנת. ילדים רבים, במיוחד בנים, נשלחים לאסוף מזון או מים, לעיתים קרובות באזורים הזרועים בתחמושת שלא התפוצצה. סרטונים רבים מעזה מתעדים את המאבק היומיומי של ילדים לשרוד בתנאים אלה.סרטונים רבים מעזה מתעדים את המאבק היומיומי של ילדים לשרוד בתנאים אלה. סרטון אחד, שפורסם ב-9 ביוני 2025, מראה ילדים פלסטינים, חלקם בני ארבע או חמש, אוספים שאריות מזון מהאדמה. בסרטון אחר, שפורסם ב-14 ביוני 2025, נראה ילד פלסטיני אוסף מזון שנשפך מפח אשפה. בסרטון שלישי, מ-21 ביולי 2025, נראים ילדים לבדם מחפשים מזון ודלק בתוך פסולת הרחוב ההרוס. סצנות אלה מדגישות את המידה שבה ילדים אלה נותרו לדאוג לעצמם בהריסות חיי היומיום.

ילדים אחרים פונים לפעילויות בלתי חוקיות – מתוך צורך, כמנגנון התמודדות, או כדי לתמוך במשפחות המארחות אותם. בנים שנותרו לבדם נמצאים גם בסיכון מוגבר לגיוס לקבוצות חמושות. בהיעדר הגנה, הם עלולים לשמש כלוחמים, תצפיתנים או להתגייס לתמיכה לוגיסטית, תפקידים החושפים אותם לסכנה פיזית חמורה ולנזק נפשי ארוך טווח. ללא תיעוד הולם או גישה למערכות רווחה פורמליות, חלק מהילדים מוצבים בהסדרים בלתי פורמליים שאינם מציעים אמצעי הגנה משפטיים. מצבים אלה עלולים לגרום לאימוץ בלתי חוקי או לאובדן זהות בלתי הפיך, תוך ניתוק ילדים ממשפחותיהם ומשורשיהם התרבותיים.

חשיפה להתעללות ואלימות בהיעדר מטפל מגן יצרה מצוקה פסיכולוגית עמוקה בקרב ילדים רבים בעזה. חוסר ויסות רגשי, הסתגרות וקושי ביצירת קשרים בולטים במיוחד אצל ילדים שנותרו לבדם. ורד, ילדה בת חמש, הגיעה לכותרות אחרי שוידאו שלה רצה בבית הספר הבוער שבו חסתה משפחתה התפרסם. כאשר הגיעו אליה המחלצים, הם מצאו אותה יושבת בשקט, לא מדברת ולא צועקת. שישה מבני משפחתה נהרגו בתקיפה האווירית ושניים נמצאים במצב קריטי. כעת היא עם משפחתו של הדוד שלה. המקרה שלה משקף את מה שפסיכולוגים מזהירים שהוא רק תחילתה של הטראומה ארוכת הטווח שילדים רבים יישאו בבגרותם.

מערכות הגנת הילד הרשמיות של עזה חדלו כמעט לתפקד. עובדים סוציאליים, ואנשי מקצוע בתחום הסיוע המשפחתי ובריאות הנפש מוגבלים מאוד בגישה ובאמצעים. על פי ה–IRC, עד סוף אוגוסט 2024, חלק מהילדים הפצועים נותרו בבתי חולים לא משום שהיו בתהליכי החלמה, אלא משום שלא היה מי שיטפל בהם. למרות אתגרים אלה, המאמצים נמשכים באמצעות תוכניות טיפול אלטרנטיביות מוגבלות, חלוקת אוהלים למשפחות והכשרת עובדי השטח בהתערבויות מודעות טראומה. עם זאת, היכולת לאתר ולאחד ילדים עם משפחותיהם נותרה מוגבלת ביותר. רישומים שהושמדו, תקשורת מקוטעת והגבלות תנועה הופכות איתור קרובי ומשפחה ואימות זהויות לכמעט בלתי אפשרי. נכון לתחילת 2025, רק כ-100 ילדים אוחדו עם מטפליהם או קרובי משפחתם, דבר ההופך את המקרה של אחמד לחריג, מחוץ לנורמה.

המשבר העומד בפני ילדים ללא ליווי בעזה דורש פעולה דחופה ומתואמת. הפסקת אש קבועה היא הדרך היחידה להגן על ילדים מפני פגיעה פיזית ונפשית נוספת. הגנה משמעותית מכל סוג שהוא לא תוכל להכות שורשים ללא ביטחון ויציבות. במקביל, יש להגביר את המאמצים לזהות ולרשום את כל הילדים שנותרו לבדם או הופרדו, לספק סביבות בטוחות ומפוקחות הכוללות טיפול מכוון טראומה, ולפקח ולתמוך באופן פעיל במטפלים הבלתי פורמליים המספקים להם מחסה. חשובים לא פחות הם מסלולים משפטיים להגנה ואיחוד עם בני משפחה שנותרו בחיים, וגישה לשירותי בריאות הנפש על מנת לטפל בפצעים הרגשיים העמוקים שנגרמו על ידי המלחמה.

ד”ר שולמית פינצ’ובר היא חוקרת ומרצה בתחום הגיל הרך, התפתחות, יחסי הורים ילדים ומערכות חינוך ובריאות לילדים ומשפחות. 

קריאה נוספת

Latif, I. et al. (2025). Cases of trauma due to war and violence among children in Gaza. EMHJ, (4), 210–215. https://doi.org/10.26719/2025.31.4.210.

Taha, A. A., Azar, N. G., Fookson, M., & Ali, A. (2024). A call to action for children in hostile war-torn conflict zones: From Palestine, Ukraine and Beyond. Journal of Pediatric Health Care, 38(3), 296-297.‏

Wendt, U. J. (2025). Children are bearing the brunt of violence in Gaza. BMJ, 388, r39.https://doi.org/10.1136/bmj.r39

Boukari, Y., et al. (2024). Gaza, armed conflict and child health. BMJ Paediatrics Open, 8(1), e002407. https://doi.org/10.1136/bmjpo-2023-002407

Aqtam I. (2025). A narrative review of mental health and psychosocial impact of the war in Gaza. Eastern Mediterranean health journal, 31(2), 89–96. https://doi.org/10.26719/2025.31.2.89