מבוא
עודכן לאחרונה:1 2.12.24
אני, לי מרדכי, היסטוריון ואזרח ישראלי, מעיד במסמך זה, במהלך האירועים המתפתחים, על המצב הנורא ברצועת עזה. אני כותב את דעתי האישית מתוך אחריות כפולה: כאזרח שמדינתו מבצעת מה שאני רואה כפשעים חמורים, וכאקדמאי, שמאמין שמאחר והקדשתי את הקריירה שלי עד כה למחקר והוראה עליי להצביע על אי-צדק, במיוחד כשהוא מתרחש כל כך קרוב. אני כותב גם בשל השתיקה הארוכה והמאכזבת בנושא בקרב מוסדות אקדמיים רבים בישראל ובעולם, במיוחד כאלו שהיה מצופה מהם להשמיע את קולם בבירור. קומץ העמיתות והעמיתים שלי שבחרו לדבר באופן אמיץ מוקדם יותר במלחמה היוו עבורי השראה.2 אינני מאמין שמסמך זה ישכנע רבים לשנות את דעתם. כתבתי אותו באופן ציבורי כדי להעיד שבזמן המלחמה היו וישנם גם קולות ישראליים שלא הסכימו עם פעולותיה של ישראל. אני שומר את הגרסאות הקודמות של מסמך זה כדי להמחיש עד כמה דברים היו ידועים עוד משלבים מוקדמים של המלחמה.
החל מנובמבר 2024, בשל כמות המידע הזמין התחלתי לעדכן את המסמך בחלקים, החל מההתחלה. בנוסף, השקתי אתר ייעודי שבו ניתן לקרוא את שתי הגרסאות של המסמך –https://witnessing-the-gaza-war.com/, וכדי לאפשר לקוראים לקרוא את החלקים והגרסאות השונים של המסמך. הגרסה האחרונה של המסמך בעברית ובאנגלית נמצאת גם באתר ה-academia.edu שלי. אני משתמש בעמוד הטוויטר שלי כדי להודיע על פרסומם של חלקים חדשים.
ב-7.10.23, חמאס וחמושים אחרים תקפו את ישראל. במתקפה נהרגו כ-1,150 בני אדם, רובם אזרחי ישראל. רובם הגדול של הנרצחים נהרגו בידי חמאס וחמושים אחרים, והמעטים האחרים נהרגו מאש ישראלית בכאוס הכללי שהתרחש. בערך 250 בני אדם, רובם אזרחים ישראלים, נחטפו לעזה. אירועי זוועה אלו, בראש ובראשונה ההרג חסר האבחנה והחטיפה של אזרחים, מהווים פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות (של רצח ולקיחת בני-ערובה, בין השאר).3 רבים אחרים כבר כתבו על הנושא בתקשורת הישראלית והבינלאומית, ואין לי מה לחדש בעניין בשלב זה. האירועים הנוראיים של ה-7.10 – שבעצמם נעשו בהקשר ההיסטורי של הסכסוך המתמשך בין ישראל והפלסטינים – שימשו וממשיכים לשמש להצדקת המלחמה הנוכחית שמסמך זה בוחן.
המלחמה ותמיכה ציבורית
למרות מעשי הזוועה האמורים של חמאס, אני מאמין שתגובתה של ישראל לאירועי ה-7.10 במהלך למעלה משנה ממשיכה להיות נפשעת, לא מוסרית וממשיכה להיות חסרת פרופורציה. ברור לי שעמדותיי בנושא משקפות דעת מיעוט קטנה בחברה הישראלית. בסקרים בנושא רק 1.8% (אוקטובר 2023), 7% (דצמבר 2023), 3.2% (ינואר 2024), ו-4% (מרץ-אפריל 2024) מהנשאלים היהודים בישראל האמינו שצה"ל משתמש ביותר מדי כוח בעזה או שהתגובה הצבאית מוגזמת.4 במרץ 2024, 81% מהישראלים חשבו שישראל עושה את כל שביכולתה כדי לא לפגוע באזרחים (כולל 19% שחשבו שישראל עושה יותר מדי),5 בעוד ש-80% מהציבור היהודי סברו שישראל לא צריכה לקחת בחשבון את סבל האזרחים הפלסטינים בזמן תכנון המערכה בעזה.6 סקר באפריל מצא שרק שליש מהישראלים היהודים חשבו שישראל צריכה לקבל את דרישת מועצת הביטחון של האו"ם להפסקת אש זמנית בחודש הרמדאן.7 סקר מספטמבר 2024 מצא ש-83% מהישראלים היהודים האמינו שההתנהלות המוסרית של צה"ל במלחמה הייתה טובה או מצוינת, ו-61.5% האמינו שלא צריך לחקור חיילים במקרים של התעללות במעוכבים עזתים.8 סקר אחר מספטמבר 2024 מצא ש-82% מהישראלים היהודים לא היו מוטרדים לגבי התנאים ההומניטריים בעזה.9
נכון לזמן הכתיבה, המלחמה ממשיכה למרות חוסר בהירות לגבי מטרותיה והנזק העצום לו גרמה.10 קולות בכירים בישראל11 ובארה"ב12 מאמינים שראש ממשלת ישראל רוצה להמשיך את המלחמה כדי להמשיך לשרוד בשלטון, בעודו מטעה את הציבור הישראלי להאמין שניצחון מוחלט אפשרי.13 עם הזמן יותר ממחצית הישראלים בסקרים תמכו בעסקת הפסקת אש, שכוללת בדרך כלל את שחרור החטופים וסיום של המלחמה עם נסיגה ישראלית מעזה (56% ביולי 2024,14 54% באוגוסט,15 53% בספטמבר,16 75% באוקטובר לשאלה שלא התייחסה לנסיגה ישראלית,17 ו-66% בנובמבר18). מצד שני, באוקטובר 2024 כ-61% מהישראלים האמינו שלממשלת ישראל לא הייתה תוכנית לסיים את המלחמה.19 במקביל, רוב הישראלים תמכו בפעילות צבאית מוגברת נגד חיזבאללה בלבנון בחזית נפרדת,20 ומבצעים צבאיים כאלו התרחשו בין ספטמבר לסוף נובמבר 2024. הפעילות הצבאית בלבנון קיבלה אחוזי תמיכה גבוהים בקרב הציבור הישראלי בהתחלה (80% בסוף ספטמבר) אבל תמיכה זו ירדה בהמשך.21
פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וג'נוסייד (רצח עם)
העדויות שראיתי ושאותן אני מתאר בהמשך הספיקו עבורי להאמין שמה שישראל עושה לאוכלוסיה האזרחית בעזה כולל מספר פשעים נגד האנושות.22 ביחד, פעולותיה של ישראל במלחמה עונות להגדרה של ג'נוסייד למיטב הבנתי.22
המימד הפורמלי של שאלת הג'נוסייד עלתה לדיון בדצמבר 2023, כשדרום אפריקה האשימה את ישראל בביצוע ג'נוסייד ברצועת עזה בבית הדין הבינלאומי לצדק (International Court of Justice). בינואר 2024, בית הדין הבינלאומי לצדק גיבש רשימת דרישות מישראל כדי למנוע ג'נוסייד נגד הפלסטינים בעזה.23 רבים בתקופה פירשו את הנחיית בית המשפט ככזו שאומרת שייתכן וישראל ביצעה ג'נוסייד (כלומר – ההאשמה אינה מופרכת).24 באוקטובר 2024, דרום אפריקה הגישה את כתב האישום המלא ביחס לג'נוסייד ("Memorial") נגד ישראל בבית הדין. כתב האישום כלל למעלה מ-750 עמודי טקסט ומעל 4,000 עמודים של נספחים.25 שאלת הכוונה בצד הישראלי – קריטית עבור ההגדרה של ג'נוסייד – קיבלת מענה במסמך באורך 120 עמודים שהוגש למועצת הביטחון של האו"ם.26 צפוי שבית הדין יעסוק בשאלה במשך שנים לפני שתתקבל תשובה רשמית לגבי השאלה.
רבים התייחסו לשאלת הג'נוסייד בשנה האחרונה. מספר מוסדות בתוך האו"ם קראו למנוע ג'נוסייד בנובמבר 2023.27 שליחה מיוחדת של האו"ם הגיעה למסקנה שישראל ביצעה ג'נוסייד בדו"ח שפרסמה במרץ 2024, וחזרה על מסקנה זו בדו"ח נוסף באוקטובר שקבע שישראל ניסתה לסלק או להשמיד לחלוטין את הפלסטינים.28 ועדה מיוחדת של האו"ם שמפיצה דו"חות קבועים על נושאים פלסטיניים קבעה שהמדיניות והפעולות של ישראל אחרי ה-7.10 "תואמים למאפיינים של ג'נוסייד".29 ניתוחים מקצועיים של מרכזים אקדמיים לזכויות אדם הגיעו לאותה מסקנה.30 עמותה חשובה העוסקת בזכויות אדם מסביב לים התיכון קיבלה את מסקנת הג'נוסייד על בסיס ראיות רבות.31 שופט פדרלי בקליפורניה – כלומר נציג של המדינה הפדרלית האמריקאית – קבע גם הוא שפעולותיה של ישראל בעזה עשויות להיחשב ("plausibly") ג'נוסייד.32
חוקרים רבים דנו בשאלת הג'נוסייד וקיבלו את ההגדרה הזו. כבר שבוע לאחר תחילת המלחמה, מעל 800 חוקרים ועובדים בתחומים של משפט בינלאומי, מחקרי קונפליקטים ומחקרי ג'נוסייד הזהירו מהאפשרות של ג'נוסייד נגד פלסטינים.33 מומחים לפני34 ואחרי ההחלטה35 של בית הדין בינואר 2024 קבעו שהתנהלות ישראל במלחמה כללה פעולה וכוונה, שהינם הכרחיים להגדרת ג'נוסייד.22 סקר מיוני 2024 של 758 חוקרים אמריקאים ברובם העובדים על המזרח התיכון מצא ש-34% תיארו את הנעשה בשטח כג'נוסייד, עם 41% נוספים שהגדירו את הנעשה בשטח כ"פשעי מלחמה רציניים הדומים לג'נוסייד".36 הועד המנהל של ה-Middle East Studies Association האשים את ישראל בשימוש ב"אלימות ג'נוסיידית" וב"ג'נוסייד תרבותי".37 שנה לאחר תחילת המלחמה, מומחים שהטילו ספק לגבי האם המקרה של המלחמה מתאים להגדרת ג'נוסייד בשלב מוקדם יותר השתכנעו שהרף המשפטי לג'נוסייד נחצה.38 חוקרים ספציפיים דיברו או כתבו באופן ציבורי על הנושא.39 כמה אקדמאים ישראלים הסכימו שישראל מבצעת ג'נוסייד בעזה.40 נכון לזמן הכתיבה, השאלה נכנסה לשיח הישראלי רק בתקופה האחרונה.41 אני עוסק בסיבות הספציפיות שהובילו אותי להשתמש במונח ג'נוסייד בנספח למסמך זה.
מספר מוסדות בינלאומיים שהעריכו את המצב באופן עצמאי תיארו את פעולותיה של ישראל כפשעי מלחמה או כפשעים נגד האנושות. במאי 2024, התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי (International Criminal Court) ביקש צווי מעצר נגד בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ויואב גלנט, שר הביטחון שלה דאז, והאשים אותם בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא חזר על בקשות אלו מספר פעמים.42 בנובמבר 2024, בית הדין הוציא לבסוף את צווי המעצר נגד נתניהו וגלנט, באשמת פשע המלחמה של שימוש ברעב כשיטת לחימה, ופשעים נגד האנושות של רצח, רדיפה ופעולות לא-אנושיות אחרות.43
ועדה בינלאומית עצמאית של מועצת זכויות האדם של האו"ם קבעה ביוני 2024 שפעולותיה של ישראל מהוות פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, כולל השמדה וטיהור אתני שנעשו מתוך כוונה.44 אותה קבוצה חזרה על מסקנותיה בשפה קשה יותר באוקטובר 2024, אז קבעה שכוחות הביטחון הישראלים ביצעו את הפשע נגד האנושות של השמדה כמו גם פשעים אחרים נגד האנושות (שכללו העלמת אנשים בכוונה, עינויים ואונס) ופשעי מלחמה.45 עמותה חשובה של זכויות אדם בחנה את האופן שבו ישראל העבירה אוכלוסיה אזרחית בעזה וקבעה שמדובר בפשע נגד האנושות.46
במקרה שהחל הרבה לפני המלחמה, בית הדין הבינלאומי לצדק קבע ביולי 2024 שהנוכחות המתמשכת של ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים (הגדה המערבית ועזה) אינה חוקית, וציין גם שישראל החזיקה בסממני כוח/שליטה מסוימים בעזה עוד לפני ה-7.10.47 בית הדין גם קבע שישראל חייבת לסיים את נוכחותה הלא-חוקית בהקדם האפשרי, להפסיק את כל פעולות ההתנחלות, ולשלם פיצויים על הנזק שנגרם לאנשים בשטחים הפלסטיניים הכבושים.48 החלטה זו משכה תשומת לב מסוימת בישראל, כולל הצהרה נדירה שפשעי מלחמה בוצעו בגדה המערבית.49 שנה אחרי תחילת המלחמה, עמותה הגישה תלונה נגד אלף חיילי צה"ל (שזוהו שמית) על פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וג'נוסייד בשל פעולותיהם בעזה. נאמר שהתביעה לבית הדין התבססה על למעלה מ-8,000 ראיות מאומתות.50 תלונות רשמיות של עמותה זו במדינות אירופאיות הובילו לתוצאות מהותיות בשטח.51
בכירים במוסדות בינלאומיים השתמשו בביטויים חזקים כדי לתאר את השלכות המלחמה. המזכיר הכללי של האו"ם אמר כי "הסבל שסובלים הפלסטינים בעזה הוא יותר ממה שניתן לדמיין".52 התובע של ה-ICC והדובר של UNICEF תיארו את עזה כ"גיהינום עלי אדמות".53 בכירים אחרים אמרו דברים דומים.54 מוסדות כמו תוכנית הפיתוח של האו"ם (UN Development Programme (UNDP)) קבעו בדו"ח שהמלחמה החזירה את עזה עשרות שנים אחורה.55
מוסדות אחרים פעלו לעצור את המלחמה בשל הפרות אלו של החוק הבינלאומי ונורמות בינלאומיות. מכיוון שהמצב ההומניטרי ברצועת עזה המשיך להתדרדר בפברואר ומרץ 2024,56 מועצת הביטחון של האו"ם העבירה החלטה הדורשת "הפסקת אש מיידית" בעזה בסוף מרץ.57 שלושה ימים לאחר ההחלטה בית הדין הבינלאומי לצדק העביר החלטות נוספות וקרא לישראל להבטיח את משלוחי הסיוע, שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי לאוכלוסיה הפלסטינית האזרחית בעזה.58 החלטה אחרת של מועצת הביטחון של האו"ם ביוני 2024 קראה גם היא להפסקת אש.59 נכון לזמן הכתיבה, ישראל לא שינתה את המדיניות שלה באופן משמעותי מאז החלטות אלו אפילו אם קצב ההרג ירד בשל ההאטה הכללית בלחימה הפעילה במלחמה.60 האסיפה הכללית של האו"ם קיבלה החלטה להטיל סנקציות ואמברגו נשק על ישראל בספטמבר 2024 (124 בעד, 12 נגד).61 מספר מדינות אירופאיות, כולל כאלו להן היו קשרים קרובים עם ישראל כמו גרמניה ובריטניה, החלו להגביל את הנשק ששלחו לישראל.62 באוקטובר 2024, המערכת של ה-Financial Times קראה לארה"ב להפסיק לספק לישראל נשק התקפי.63 בנובמבר 2024, 52 מדינות (ושני ארגונים) – כולל רוסיה וסין – חתמו על מכתב שקורא לאמברגו נשק על ישראל.64 באותו הזמן, האפיפיור הציע שהקהילה הבינלאומית תחקור האם ישראל מבצעת ג'נוסייד.65
במספר מקרים בולטים, ישראל לא אפשרה חקירות בינלאומיות לנעשה בשטח.66 מדיניות זו טשטשה את המציאות שבשטח. העובדה שלמעלה משנה לאחר תחילת המלחמה ישראל עדיין לא סיפקה תחקירים או דו"חות משל עצמה, אפילו ביחס למקרים מתוקשרים במיוחד, מציעה שהיעדר המידע המדויק משרת את האינטרסים של ישראל (בנושא זה ראו גם את החלק על המדיה למטה).67 ישראל גם תקפה בכירים בינלאומיים, כולל הכרזה שהמזכיר הכללי של האו"ם הוא "פרסונה נון גראטה" בישראל ואיסור על כניסתו לשטחה.68
המדיניות הקשה של ישראל בזמן המלחמה גרמה נזק משמעותי לזכויות אדם בתוך גבולותיה. עמותה ישראלית הראתה איך ממשלת ישראל פגעה בתשתיות הדמוקרטיה של המדינה, פגעה בזכות חופש הביטוי של מבקריה, רדפה את המיעוט הערבי שלה, חילקה נשק לאזרחים לא מיומנים, נרמלה מעקב אחרי אזרחים, האיצה את תהליכי הסיפוח בגדה המערבית, והפרה את זכויותיהם של חשודים ואסירים.69 למרות שאלו אינם נמצאים במוקד מסמך זה, הם תוצאה חשובה של המלחמה הנוכחית ואני עוסק בהם בחלקים שונים של המסמך (למשל אלו על החטופים והמדיה).
התנהלותה של ישראל במהלך המלחמה ערערה באופן שיטתי ופעם אחר פעם על חוקים ונורמות שהיו אמורים לקבוע כיצד מלחמות "מתורבתות" אמורות להתנהל בעשורים האחרונים.70 כפי שמסמך זה מציג, מועצת הביטחון של האו"ם דרשה הפסקת אש מיידית: ישראל סירבה. בית הדין הבינלאומי לצדק הכריח את ישראל להעביר סיוע הומניטרי: ישראל סירבה. המשפט ההומניטרי הבינלאומי קובע שבלתי חוקי להשתמש בהרעבה של אוכלוסיה אזרחית כנשק במלחמה: ישראל עושה זאת במשך יותר משנה. הפצצות חסרות אבחנה אינן חוקיות, אבל ישראל עשתה זאת מתחילת המלחמה. התקפות על בתי חולים היא בלתי חוקית, אבל ישראל תקפה את כל בתי החולים בעזה (ואף התנקשה במטופלים בבית חולים בגדה המערבית ותקפה בתי חולים בלבנון). שגרירויות אמורות להיות מחוץ לתחום הלחימה, אבל ישראל הפציצה שגרירות של מדינה אחת (איראן) בשטחה של מדינה אחרת (סוריה).71 ההרס הנרחב של תשתיות אזרחיות הוא לא חוקי: ישראל ממשיכה לעשות זאת. שימוש בבינה מלאכותית באופן נרחב הוא שנוי מאוד במחלוקת (עדיין ללא רגולציה)72: ישראל עשתה זאת כבדרך אגב, תוך הבעת ביטחון כמעט מוחלט במערכת אוטומטית לאיתור מטרות. נורמות בינלאומיות ביחס לנזק אגבי בזמן מלחמה נהרסו כשישראל הייתה מוכנה להרוג מאות אזרחים בלתי מעורבים כדי להגיע למטרה איכותית אחת. היעדר תגובה מתאימה מצד מדינות רבות להרס הנורמות האלו נרמל את ההתנהגות הזו.
הקשר
רצועת עזה היא אזור זעיר בגודל של כ-365 קמ"ר, הקטן מחצי שטחה של ניו יורק ומרבע שטחה של לונדון. אוכלוסיית הרצועה כוללת כ-2.3 מיליון בני אדם,73 והיא אחת היישויות הפוליטיות הצפופות ביותר בעולם (למעלה מ-6,000 איש/קמ"ר – קצת פחות מהונג קונג וסינגפור).74 כ-70% מהתושבים הם צאצאי פליטים שנמלטו או גורשו לרצועה מפלסטין המנדטורית במהלך הנכבה ב-1948.75 מאז 2007 ישראל הטילה מצור על רצועת עזה, והגבילה משמעותית את התנועה והמסחר לתוך/מחוץ לרצועה במהלך שהרס את הכלכלה של הרצועה ואת פרנסתם של רבים מתושביה.76 סבבי אלימות חוזרים ונשנים – עם הסלמות גדולות יותר ב-2008/9, 2012, 2014 ו-2021 – פגעו בניסיונות השיקום של הרצועה.77 ב-2022, שיעור העוני בעזה הגיע ל-65% בעוד ששיעור הבלתי-מועסקים היה 45%.78 במשך שנים רבות ישראל שולטת בגבולותיה של עזה, בתקשורת שלה, בחשמל ובמים שלה, ואף במרשם האוכלוסין שלה.79 ישראל אוספת מידע על עזתים, התנועות שלהם והתקשורת שלהם, כולל כל שיחות הטלפון וכל שימוש באינטרנט.80 ארגון האו"ם, ארגונים לזכויות אדם, משרדי ממשלה (כולל בארה"ב ובבריטניה) ומשפטנים ראו ברצועת עזה שטח כבוש שבו שולטת ישראל עוד מלפני המלחמה.81 מאפיינים אלו, כמו גם הגיאוגרפיה והדמוגרפיה של עזה מחריפות את המשבר שלגביו אפרט בהמשך.
ישראל, אפילו לפני המלחמה הנוכחית, הוגדרה כמדינת אפרטהייד על ידי ארגוני זכויות אדם מובילים, שהוציאו בנושא דו"חות רציניים ומבוססים על עובדות (Human Rights Watch,82 אמנסטי,83 בצלם84). כמושג, אפרטהייד נלקח מהקשר דרום-אפריקאי ומתאר שתי מערכות מקבילות של זכויות פוליטיות. במקרה של ישראל, המושג מתייחס למערכת שמתחזקת את העליונות או השליטה היהודית על פלסטינים.85 אפרטהייד הוגדר כפשע נגד האנושות בכנס בינלאומי ב-1973.86 בעוד שהגדה המערבית ועזה הוכרזו מזמן כאזורים תחת אפרטהייד, הדו"חות המתוארים לעיל מצאו שאפרטהייד מתקיים גם בשטח ישראלי (כלומר בתוך גבולות הקו הירוק).
ישראלים נוטים להסכים עם האפיון הזה של ישראל. מספר מנהיגים ישראלים, כולל ראשי ממשלה קודמים וראשי מערכות ביטחון, השתמשו במונח אפרטהייד או תיאורים דומים כדי להתייחס למציאות הפוליטית.87 סקר מ-2012 מצא שכבר אז 58% מהישראלים האמינו שיש אפרטהייד בישראל, 69% אמרו שאם ישראל תספח את הגדה המערבית צריך למנוע מהפלסטינים שם את הזכות להצביע, 49% אמרו שאזרחים יהודים צריכים לקבל יחס טוב יותר מאשר אזרחים ערבים (פלסטינים), ו-47% רצו להעביר חלק מהאוכלוסיה הערבית לרשות הפלסטינית.88 בעשור לפני ה-7.10, פרשנים ופקידים ישראלים תיארו את האסטרטגיה שלהם נגד פלסטינים כ"לכסח את הדשא", כלומר להחליש מדי פעם את יכולותיהם, מושג שמעורר דה-הומניזציה שחדר לשפה של בכירים ישראלים.89
מערכת המשפט הישראלית הייתה חד-צדדית ומוטה נגד פלסטינים עוד לפני תחילת המלחמה. בין 2017-2021 למשל, כוחות הביטחון של ישראל הרגו 614 אזרחים ופצעו 76,340 (לפי האו"ם).90 מערכת המשפט הצבאית קיבלה 1,260 תלונות על עבירות שביצעו חיילים נגד פלסטינים, ביניהם 409 מקרי מוות של פלסטינים. מתוך כלל התלונות, נפתחו רק 248 חקירות, ורק ב-11 מהן הוגשו כתבי אישום. רק שלושה מכתבי האישום כללו מקרים של הרג פלסטינים (מתוך 409 או 614 מקרי מוות), והחיילים המעטים שהורשעו קיבלו עונשים קלים מאוד.90
כל האמור לעיל הקל על המדיניות והפעולות בהן אני דן בהמשך.