נספח 2 – מתודולוגיה
עודכן לאחרונה:1 29.11.24
הערה: נספח זה מהווה ניסיון להבהיר את המתודולוגיה שלי בהערכת מקורות המידע בהם השתמשתי במסמך זה אל מול המציאות הלא ברורה בעזה.
סקירה כללית
כפי שנדון בהרחבה בפרק המדיה של מסמך זה, המלחמה בעזה מאופיינת בטשטוש מכוון, זיוף והעלמת מידע על ידי גורמים שונים המעורבים בה. מאחר שהאמינות של רוב המידע הזמין לציבור אינה מוחלטת, ניסיונות להבין את המלחמה, כמו מסמך זה, נדרשים להתמודד עם מתח. גישה נאיבית מדי לראיות עלולה להוביל להכללה של תוכן שגוי רב. מנגד, גישה ספקנית מדי לראיות עלולה להוביל לכך שנדע מעט מאוד – מה שמשרת את מטרתם של חלק מהצדדים במלחמה. האתגר הוא לצמצם את המידע השגוי למינימום תוך מקסום המידע המהימן שעליו המסמך מתבסס. לעיתים קרובות, הדבר מתמצה במתח שבין מה שרצוי לבין מה שאפשרי במגבלות הקיימות. אחד המאפיינים המרכזיים במלחמה זו הוא היעדר דיווח חיצוני – ישראל מנעה כניסת עיתונאים בינלאומיים לרצועת עזה במשך למעלה משנה נכון למועד כתיבת מסמך זה, מה שהפחית משמעותית את כמות המידע היוצא מעזה. לכן, הקולות הברורים ביותר היוצאים מעזה הם של עיתונאים פלסטינים, שנהרגו – לעיתים במכוון – והופחדו על ידי ישראל (אני עוסק בשני הנושאים הללו בהרחבה בפרקי הטבח והמדיה של המסמך).
הגישה האישית שלי היא לדבר ככל יכולתי ולשתף את האמת כפי שאני מבין אותה, בשל הדחיפות שבעניין. אני מודע לכך שאחרים עשויים להטעות אותי בכוונה או בטעות, כך שחלק מהתוכן ששיתפתי עלול להיות לא מדויק (אם ידוע לך על תוכן כזה, נא לעדכן אותי!). עם זאת, אני לא מאמין שיש לנו את הפריבילגיה להמתין עד שערפל המלחמה יתפוגג לפני שנפעל. כפי שמתואר להלן, אני מניח מעט מאוד, ובוחן באופן רציף וביקורתי את מקורותיי, תוך שימוש בכישורים שאני מפעיל בעבודתי המקצועית כהיסטוריון.
אני מעריך את תוצאות מאמציי – מסמך זה – על פי הסטנדרטים של מוסדות אחרים המשתתפים בשיח הקיים סביב המלחמה. מוסדות אלה כוללים גופים רשמיים כמו האומות המאוחדות, וכן ארגונים לא ממשלתיים מכובדים כמו Human Rights Watch או אמנסטי אינטרנשיונל. חלק מהתוצרים של מוסדות אלה כוללים פרק המתאר את המתודולוגיה שלהם (כמו פרק זה), ומצד שני, חלק מהמוצרים שלהם אינם כוללים הערות שוליים שמאפשרות לעקוב אחרי הראיות שבהן השתמשו (ולשחזר, במידת מה, את המתודולוגיה שלהם). הסטנדרטים של מדינות או של כלי תקשורת נוטים להיות נמוכים בהרבה. בעוד שאני מאמין כי כל מי שדן במלחמה (כולל אני עצמי) מוטה במידה מסוימת, המקורות הרציניים יותר לפחות עושים מאמץ למתן חלק מההטיות הללו, בעוד שמדינות וכלי תקשורת נוטים להיות מוטים באופן גלוי למדי לטובת עמדה פוליטית זו או אחרת.
בתוך השיח הנוכחי, אני מאמין שמסמך זה ומבוסס יותר מרוב הסיכומים, הדו"חות והניתוחים האחרים שבהם נתקלתי. הוא אינו מושלם – ניתן לעקוב אחרי התפתחותו דרך גרסאותיו הקודמות, שאני שומר באופן זמין ברשת – והוא אינו סופי. עם זאת, המידע הנוסף שהתברר במשלך השנה האחרונה שבה אני כותב ומעדכן את המסמך אישש כמעט את כל ההערכות המוקדמות שלי. יתרה מזאת, חלק מהראיות החדשות הראו כי חלק מההערכות המוקדמות הללו היו שמרניות מדי.
בהמשך חלק זה אני מפרט כיצד אני בוחן ומעריך את מקורות המידע שבהם השתמשתי במסמך זה, אותם אני מחלק למקורות ראשוניים ומשניים. לאחר מכן, אני מציג מספר דוגמאות לראיות וכיצד אני מעריך אותן.
מקורות ראשוניים
במונח מקורות ראשוניים אני מתייחס למספר סוגים של ראיות:
1. עדויות שתועדו או הועברו ישירות על ידי אנשים שחוו היבט כלשהו של המלחמה בעצמם. קטגוריה זו כוללת למשל פוסטים ברשתות החברתיות של חיילים ישראלים או עדויות של אזרחים מעזה.
סוג זה של מקור ראשוני הוא בדרך כלל הבעייתי ביותר לצרכי מסמך זה, מאחר שלעיתים אין דרך לאמת את התוכן ואפילו את זהות המקורות שמעבירים אותו. הנטייה שלי היא להאמין לאנשים המספרים את חוויותיהם בצורה מפורטת – בין אם מדובר בחטופים ישראלים ששוחררו ובין אם באוכלוסיה אזרחית בעזה. הדעה הפוליטית או השיוך הפוליטי של מקורות אלה עשויים להטות את תיאוריהם, אך אינם הופכים אותם לבלתי מהימנים. אני רואה בעדויות אלה אמינות יותר אם אחד משני התנאים הבאים מתקיים:
א. הדובר המספק את עדותו עושה זאת בניגוד או לפחות מבלי לקדם את האינטרסים הרחבים של הצד שלו.
ב. התוכן שמשותף תואם דיווחים, עדויות או סיפורים נוספים שנתקלתי בהם, מצב שמאפשר לי להצליב את המקורות השונים. ככל שיותר מקורות בלתי תלויים מציינים דבר מה בצורה מפורטת יותר, כך אני רואה מידע זה כמהימן יותר.
תמיד ניתן להטיל ספק בראיות מסוג זה ולטעון שהן חלק ממבצע השפעה רחב יותר שמטרתו לשכנע את הקוראים במידע שקרי כלשהו. על סמך ניסיוני בשיח זה במשך יותר משנה, התקפות כאלו נוטות להיות ניסיונות לפגוע באמינותם של יחידים או קבוצות שלמות למטרות פוליטיות, ולא חיפוש אחר האמת כשלעצמה. במקרים שבהם התברר כי מדובר במבצעי השפעה (כמו זה2 או זה3) – התוכן בדרך כלל פשטני וחסר פרטים, מה שמקל על זיהוים ככוזבים. למרות שתוכן פשטני וחסר פרטים עשוי להיות נכון, אני מעדיף להמתין עד שיצטבר מידע נוסף לפני שאני משלב אותו בהבנתי את המלחמה. במקרים הנדירים מאוד שבהם השתמשתי במידע כזה בגרסאות מוקדמות של מסמך זה בשל היעדר יחסי של ראיות בשלב מוקדם של המלחמה, הבהרתי את דבריי בהתאם וחיפשתי באופן פעיל מידע נוסף, שאותו שילבתי בגרסאות מאוחרות יותר של המסמך.
אני עוקב אחר המלחמה בקפדנות כבר למעלה משנה. מקורות המספקים באופן עקבי מידע שאני יכול לאמת ממקורות אחרים הופכים לאמינים יותר בעיניי עם הזמן. אם אגלה שמקור משקר בכוונה או טועה באופן משמעותי, אתייחס אליו כבלתי אמין ואמנע משימוש בו. מקורות שטועים בשוגג, מגלים את טעותם ומודים בה, פטורים מכלל זה – אני מאמין שווידוי כזה הופך אותם לאמינים יותר (ראו נקודה 1 למעלה). כמו כן, אינני מתייחס כאן לטעויות זניחות כמו שימוש בחומרים לא עדכניים – טעויות אלה שכיחות ואין טעם להתעכב עליהן כעת מאחר שהן פחות חשובות בהקשר הנוכחי.
2. עובדות שדווחו על ידי עיתונאים במלחמה.
אני נוטה לבטוח בדיווחים מבוססי עובדות, אך אני קורא אותם באופן ביקורתי ומנסה להצליבם במידת האפשר. סוג זה של דיווח עשוי להיחשב גם כמקור משני (ראו נקודה 1 בחלק הבא).
3. הצהרות, שלעיתים אני מצטט מכיוון שהאנשים שמצהירים אותן מחזיקים בתפקיד רשמי, בעלי השפעה חברתית או משתתפים במלחמה באיזשהו תפקיד.
אני משתמש בהצהרות אלה כראיות לכוונות או למטרות של האדם או הממשלה שהוא מייצג. הצהרות אלו אינן בהכרח מהימנות. בשל האופי הזמני של חלק גדול מהחומרים הללו, אני נוטה לעיתים להפנות בהערות השוליים לחשבון טוויטר אקראי שתיעד והעלה תוכן מסוים כזה, שלא היה נגיש לי בדרך אחרת. במקרים כאלו, אני מבהיר כאן שאני מצטט את התוכן המקורי ששותף ולא את חשבון הטוויטר של האדם ששיתף אותו, אשר עימו אני יכול שלא להסכים לחלוטין.
אני גם מקבל ציטוטים בתקשורת שבהם נאמר שגורם רשמי אמר משהו בציטוט ישיר כהצהרות. כמובן שאעריך את התוכן של ההצהרה, אך איני מפקפק בכך שהיא נאמרה אם עיתונאי מציין זאת. דיווחים בתקשורת המשתמשים בציטוטים עקיפים יכולים להטעות במכוון, כפי שקרה למשל במקרה שבו התקשורת הישראלית סיקרה את נועה ארגמני, החטופה לשעבר (לדוגמה כאן4).
4. מסמכים רשמיים של מוסד המתייחסים למדיניות, נהלים וכדומה.
גם מסמכים אלו אינם בהכרח מהימנים, אך הם רשמיים ולכן מייצגים את המציאות או את מה שמוסד זה רוצה שאחרים יאמינו שהוא המציאות. אני משתמש במסמכים כאלה לצורך הטענות העובדתיות שהם מציגים לאחר הערכה זהירה שלהם, ויכול גם להשתמש בהם לצורך הבנת המטרות או הכוונות של המוסד שהנפיק אותם.
מקורות משניים
1. דיווחים בתקשורת.
התקשורת המסורתית כוללת מגוון רחב של מקורות באיכות שונה. חלק ניכר מהתקשורת נוטה בבירור לצד אחד או אחר, ואני משתמש בגישה שתיארתי למעלה (בחלק מקורות ראשוניים – 1). חקירות מעמיקות הכוללות פרטים ספציפיים הניתנים לאימות או להפרכה הן לרוב אמינות יותר. אף כלי תקשורת אינו מושלם, ואפילו התקשורת המסורתית עם המוניטין הטוב ביותר עשויה לעשות טעויות משמעותיות, כפי שהוכח במקרה של הכתבה "Screams Without Words" של הניו יורק טיימס או באופן שבו אותו עיתון היטה את הסיקור שלו של המלחמה לטובת ממשלת ארה"ב/ישראל (שני המקרים נידונים בפרק המדיה).
אני גם לוקח בחשבון את העיתונאים האחראים לכתבה או לדיווח כחלק מהערכתם. עיתונאים ש"צדקו" בעבר, אשר יש להם גישה למקורות בעלי ערך ושדיווחיהם לא הופרכו הופכים לאמינים יותר בעיניי עם הזמן. עיתונאים הפועלים בפועל כשופרי מדינה או מוסד (כלומר, משחזרים את הנרטיבים שלהם עם מעט או ללא ביקורת כלל) הם הרבה פחות אמינים, גם אם הם לעיתים משמשים להדלפת מידע שאני מצטט.
אני נמנע ככל האפשר משימוש בניתוחים או טורי דעה שמופיעים בתקשורת, משום שאני מאמין שערכם להבנת ההווה מוגבל, ועדיף שכל אחד ואחת יגבשו את דעתם בעצמם באמצעות הערכת הראיות הקיימות.
2. דו"חות של עמותות.
אין כאן כלל חד-משמעי, אך באופן כללי, אני מחשיב דו"חות של עמותות המאפשרים גישה למקורות שעליהם הם מבוססים באמצעות הערות שוליים או ציטוט ישיר עם פרטים מזהים כיותר אמינים מאשר דו"חות שאינם עושים זאת. בתוך קטגוריה זו יש לנסות לאזן גישה זו עם מה שמציאותי לצפות בהינתן הנסיבות.
אני מחשיב עמותות שממוקדות בצורה ברורה בשיח הציבורי סביב ישראל/פלסטין/עזה כיותר מוטות ופחות מהימנות מאחרות. הרושם שלי הוא שעמותות עם תחומי עניין רחבים יותר (למשל, זכויות אדם באופן כללי) הן לרוב פחות מוטות ויותר מהימנות. אני משתמש בסופו של דבר בעמותות שמעבירות יותר מידע מהשטח בעזה גם כאשר המתודולוגיה שלהן אינה ברורה כאשר זה המידע האיכותי ביותר שאני יכול למצוא בעניין. כפי שצוין למעלה, אני מתייחס לעמותות שהתגלה כי הן מזייפות מידע בכוונה או משקרות כלא מהימנות.
***
דוגמאות:
· התמונות והסרטונים שחיילי צה"ל מעלים ושבהם הם מתארים את חוויותיהם בעזה, ושבהם הם פועלים באופן לא מוסרי ו/או נהנים מפעולות כאלו.
זהו מקור ראשוני. אני מעריך את התוכן הזה כמהימן בדרך כלל מכיוון שהחיילים מציגים מידע שגורם נזק פוליטי לצד שלהם. היו בעבר מספר מקרים בהם תוכן כזה התגלה כלא-אותנטי, אבל אלו זניחים ביחס לכמות המידע ששותפה על ידי החיילים מרצונם.
· הדיווחים של זק"א ביחס לזוועות ה-7.10.
זה היה מקור ראשוני שמשך תשומת לב רבה בתחילת המלחמה. האמנתי לדברי זק"א כעמותה בשלב ראשון, אבל כמה חודשים לאחר תחילת המלחמה תחקירים חשפו שחלק מהזוועות הקשות ביותר עליהם דיווחו עובדי זק"א, זוועות שגם משכו תשומת לב רבה במיוחד, לא התרחשו. יתרה מכך, כעמותה זק"א לא הודתה שהמידע שמסרה לא היה מהימן. מסיבות אלו זק"א איבדה את מהימנותה בעיניי.
· תיאורים של מחירי מזון בעזה.
חלק ממחירי המזון מדווחים על ידי אנשים פרטיים בעזה, בעוד שמחירים אחרים מתוארים בכתבות בתקשורת או בדו"חות של עמותות. המחירים שמדווחים בשלושת סוגי המקורות האלו נוטים להשתנות באופן דומה לאורך זמן, ושינויים אלו משתנים בהתאם לזמינות המזון ברצועת עזה (או חלקים ספציפיים בה) כפי שמעידים אינדיקטורים אחרים, כמו מספר המשאיות שנכנסו לעזה. לכן, אני מחשיב מידע כזה כאמין בדרך כלל.
· תיאורים של מעשי טבח ומוות בעזה.
לאורך המלחמה היו מספר רב מאוד של סרטונים ותמונות שנטען שמראים את הניצולים או הקורבנות של התקפות ישראליות. אלו בדרך כלל מדממים ולפעמים כוללים פרטים קשים לצפיה. הסרטונים והתמונות משותפים במדיה החברתית על ידי אנשים פרטיים בתוך ומחוץ לעזה, עובדי עמותות וכמה אמצעי תקשורת כמו אל-ג'זירה. רק במעט מהפעמים נטען שתוכן זה הוא מזויף, כוזב או מטעה. מעשי הטבח והמוות מאששים מידע כתוב וסטטיסטי ביחס לתוצאות ההתקפות הישראליות, שמשתקפים למשל בתחקירים או בדו"חות של עמותות. למרות שאי אפשר להיות בטוחים לחלוטין שכל המידע הזה מהימן, יש מספיק ממנו שמגיע ממקורות בלתי תלויים עבורי כדי להעריך את רובו כמהימן.
***
החוויה של הניסיון לקבוע את האמת בתהליך כתיבת מסמך זה הייתה מאירת עיניים עבורי. ניסיונות אלו חשפו לעיתים את הפערים הגדולים בין הראיות הקיימות והיעדר הדיווח לגבי אותן ראיות, או בין הטענות הפרועות לעיתים שמקובלות כאמת והיעדר ראיות שיבססו טענות כאלו. אני מודע לכך שיהיו כאלו שלא יסכימו עם המתודולוגיה שלי. אשמח לקבל הצעות שישפרו את המתודולוגיה לטובת כל אלו שמעדיפים לחשוף את האמת, גם כשזו מאוד לא נוחה.