מדיה, תעמולה והמלחמה (הערה)1
עודכן לאחרונה: 18.6.24
כדי למקד את הדיון חלק זה יבחן את המדיה הישראלית והאמריקאית, כמו גם פעולות אחרות של מדינת ישראל שנועדו להגביל את השיח הציבורי.
הקדמה: תעמולה, הנקראת לעיתים גם דיפלומטיה ציבורית, נועדה להעביר מידע כדי להשפיע על תפיסות ציבור מסוים. תעמולה יכולה לכלול אמיתות, שקרים או מה שביניהם. מדינות וארגונים אחרים במאה ה-21 משתמשים בתעמולה באופן שגרתי. התעמולה של מדינת ישראל נקראת לעיתים קרובות הסברה.2
הקשר: חוקרים טוענים כבר במשך עשורים שלמרות המידע הרב מסביבנו, האדם הפשוט מוציא ממידע זה רק מעט אינפורמציה ועוד פחות ידע ותבונה.3 התוצאה הוגדרה עוד בשנות ה-90 כ"הרס התבונה הפוליטית" בשל המניפולציות של התקשורת המודרנית.4 חלק זה של המסמך מניח שהמידע שנמסר על ידי מדינות, ארגונים שאינם מדינות והתקשורת הוא מוטה, אבל גם אינו מהימן לחלוטין או לחלוטין לא מהימן מעצם הגדרתו. בפועל, גורמים אלו כותבים ומעבירים מידע כדי לשקף את האינטרסים השונים שלהם (למשל: פוליטיים, כלכליים או אידיאולוגיים). ראוי לציין שהבעיה המרכזית היא לא פייק ניוז – אלא העובדה שהרבה ממידע זה מוצא מהקשרו ומוטה בגסות על ידי גורמים אלו וכך מוביל למיסאינפורמציה ודיסאינפורמציה.5 כדי להעריך טוב יותר את מהימנות המידע שערוצים שונים מוסרים, יש צורך בקריאה וחשיבה ביקורתיים, ובהערכה זהירה של מקור המידע.
התעמולה הישראלית כוללת אלמנטים מוסדיים שפועלים דרך המדינה. 6 ישראל ייחודית ביחס למדינות המגדירות עצמן כדמוקרטיות מערביות בכך שיש לה צנזור צבאי (פירוט נוסף למטה) וחוק שקובע שכל כתבה על נושאי ביטחון צריכה להיות מוגשת לצנזורה קודם לכן.7 כשהצנזורה מתערבת בכתבה, נאסר על גוף תקשורת להעביר מידע על התערבותה לקוראים (למשל על ידי השחרה של החלק האסור בפרסום).8 ראש הממשלה של ישראל לחץ את הצנזור הראשי להפעיל את הצנזורה במקרים נוספים, כולל כאלו ללא הצדקה בטחונית.9 במקרה דומה, אתר ללא שיוך רשמי שהקים משרד ההסברה הישראלי לתיעוד סרטונים ותמונות של חמאס מה-7.10 שנועד לקהל בינלאומי נחסם לגישת הציבור הישראלי.10
מדינת ישראל קונה סיקור חיובי בתקשורת הבינלאומית לפחות מאז 2018, אז טענה שמדינות רבות אחרות פועלות באותו אופן. 11 שורה ארוכה של פוליטיקאים ומשרדי ממשלה עושים את אותו הדבר בתקשורת הלאומית. 12 משרדי ממשלה לפעמים השתמשו בחוזים שאפשרו להם להטיל וטו על תוכן הסיקור החיובי שקנו. 13 כבר ב-2017, ממשלת ישראל השקיעה עשרות וייתכן שאף מיליוני שקלים כדי ליצור רשת של ארגונים שבאמצעותם תוכל להעביר את תכני התעמולה שלה, שבמקור יועדו להילחם בדה-לגיטימציה של ישראל ובתנועת החרם נגדה (BDS). 14בניגוד לתעמולה מסורתית וישירה, תעמולה זו נועדה לפעול דרך ארגונים אזרחיים ולא ממשלתיים, והקישור למדינה מוסתר מצרכני המידע (ולפעמים מהארגון האזרחי בעצמו). 15 מדינת ישראל עבדה עם מאות מהארגונים האלו וסביר להניח ששימרה את הקשרים איתם. 16 משרד התפוצות, למשל, משתמש בכמה חברות שאמורות לנהל קמפיינים כאלו כדי להימנע מלסבך את ישראל במשבר דיפלומטי.17 בינואר 2024, ישראל רכשה מערכת טכנולוגית להשפעה המונית שיכולה לייצר תוכן מתאים לקמפיינים של תודעה ברשת והחלה להשתמש בה. 18 בנוסף למאמצי מדינת ישראל, מספר חברות סטארט-אפ ניסו להשפיע על השיח בעצמן לפני ובמהלך המלחמה.19
מחוץ לישראל, כלי תקשורת רבים "מלבינים" את ישראל באמצעות אמצעים ושיטות שונים. עובד לשעבר בחברת השידור הקנדית פירט איך כל דיווח על נושאים הקשורים לפלסטין היה נתון לקשיים רבים, ביניהם ביטולי ראיונות, אפשרות לחזרה על תכנים פרו-ישראליים שהופרכו בשידור, סירוב לנהל דיונים על נושאים מורכבים מפרספקטיבה ישראלית (כמו למשל שאלת הג'נוסייד), היעדר הקשר חשוב לאירועים בהווה (למשל המציאות לפני ה-7.10), עריכה של תכנים מעוררי מחלוקת (למשל התייחסויות לג'נוסייד והרעבה במהלך ראיון), הוספת אזכורים ביחס לטבע הבלתי-ניתן לאישוש של הצהרות אישיות (למשל על אובדן של קרובי משפחה של מרואיינים פלסטיניים), הסרת שמות ופרטי קשר של דוברים פלסטיניים ממאגרי מידע פנימיים, והתעלמות מהצהרות של בכירים ישראלים שניתן היה להבינן כקריאה לרצח עם.20 פעולות אלו היו קשורות לפחות באופן חלקי לקמפיינים של קבוצות לובי מהצד הימני של המפה, שעזרו להשתיק את השיח בנושא.21 חלק מההשפעה על התקשורת מגיע מאליטה עסקית מבוססת בארה"ב. קבוצה מאליטה זו דנה בתוכנית להוציא כ-50 מיליון דולר על קמפיין מדיה שנועד לקבע את הדימוי של חמאס כארגון טרור בקרב אמריקאים.22
***
כמו מלחמות קודמות בעזה,23 המלחמה הנוכחית מתאפשרת בשל מאמצי מדיה משמעותיים24 לעצב את השיח בישראל ובמערב – במדינות כמו ארה"ב, קנדה,25 בריטניה וגרמניה26. לישראל השפעה רבה על תשומת הלב בתקשורת, בעיקר בארה"ב. ה-Intercept, למשל, הראה איך ישראל פעם אחר פעם "בוחרת נושא ודורשת את תשומת הלב העולמית אליו תוך כדי התעלמות מכל עניין אחר".27 אסטרטגיית מלחמת המידע של ישראל מתמקדת בארבעה ערוצים: (1) הדגשת זוועות אירועי ה-7.10; (2) ביטול קולות ביקורתיים; (3) הגבלת זרימת המידע שמגיעה מעזה לגבי המלחמה; (4) ליכוד הציבור הישראלי באמצעות הדגשת עוצמתו של צה"ל והרס עזה.28 המטרה המרכזית של קמפיין זה הייתה לייצר לגיטימציה להתקפות הישראליות המסיביות נגד עזה. ארבעת החלקים הבאים במסמך מתארים בפירוט את ארבעת הערוצים האלו.
הדגשת זוועות התקפות ה-7.10
מיד לאחר ה-7.10 ישראל החלה בקמפיין פרסום מסיבי להדגיש את זוועות טבח החמאס.29 על פי סקירה אחת, בעשרת הימים הראשונים שלאחר הטבח, ישראל הציפה את המדיה החברתית בלפחות 70 פרסומות, שכללו סרטונים גרפיים, למיליונים. כ-30 סרטונים הוסרו משרתי גוגל בשל התכנים האלימים שכללו.30 סקירה אחרת מצאה שבפחות משבועיים ישראל הפנתה 88 פרסומות לקהלים במערב אירופה, ושילמה 7.1 מיליון דולר כדי להגיע למיליארד צפיות.31 לכל הפחות בשש מדינות באירופה פרסומות פרו-ישראליות שכללו תכנים קשים שימשו כפרסומות במשחקי מחשב מותאמים לילדים, ונצפו על ידי ילדים.32 בחודש הראשון של המלחמה, צוות הדיגיטל של משרד החוץ הישראלי העריך שהתכנים שייצר קיבלו 2 מיליארד צפיות.33 בפייסבוק ואינסטגרם בלבד, ארגונים אמריקאים פרו-ישראליים קנו פרסומות ב-2.2 מיליון דולר עד דצמבר, סכום הגדול פי 100 מזה שאותו השקיעו קבוצות פרו-פלסטיניות.34 ארגון ישראלי חשף בתחקיר פעולת השפעה פרו-ישראלית של משרד התפוצות שעלתה שני מיליון דולר וכללה שלושה אתרי מדיה חדשים ומאות פרופילי טוויטר שטירגטו חברי קונגרס וסנאטורים אמריקאים (בעיקר שחורים) בניסיון להשפיע על דעתם ביחס לפשעי חמאס ב-7.10 (במיוחד פשעים מיניים) וביחס לאונר"א (דיון מפורט בהמשך). 35
למרות הזוועות האמיתיות שתועדו במתקפת חמאס ב-7.10, גורמים ישראליים רשמיים הפיצו תכנים רבים שהתגלו כלא מהימנים או פייק.36 רוב ערוצי התקשורת הישראלים בחרו שלא ליידע את הציבור שתיאורים אלו הופרכו.37 בשיחה עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ראש הממשלה עצמו הציג מידע לא מהימן כמו זה שחמאס "לקח עשרות ילדים, קשר אותם, שרף אותם, והוציא אותם להורג".38 אשת ראש הממשלה כתבה לג'יל ביידן (אשתו של נשיא ארה"ב) לגבי סיפור על חטופה שכביכול ילדה בעזה, סיפור שקיבל תמיכה ממדינת ישראל והתקשורת הישראלית שגם כן הוכח כפייק מאוחר יותר. 39 צה"ל טען שיש לו עדויות ברורות על תינוקות שערפו את ראשם, סיפור שהופרך מאוחר יותר. 40 סיפורים אחרים כמו הוצאת תינוק מבטן אמו ודקירתו או תינוק שהושם בתנור, הופצו וקיבלו תמיכה על ידי התקשורת ו/או הצבא, אבל התבררו כלא נכונים מאוחר יותר. 41 בכירים ישראלים כמו שר הכלכלה המשיכו לחזור על חלק מסיפורים אלו – שהופרכו – בראיונות לתקשורת הבינלאומית לפחות עד אפריל.42
חוקרת באוניברסיטה שקיבלה את האחריות לחקור מקרי אונס ב-7.10 נבחרה לקבל את פרס ישראל היוקרתי על עבודתה, למרות שמעולם לא פרסמה את הדו"ח שעליו קיבלה את הפרס, וכללה עדויות לא נכונות בבירור בדבריה. בפרסומים אף הוטחה בה ביקורת מצד עובדי מדינה שהטילו ספק רב במתודולוגיה שלה וסירבו לשתף עימה פעולה.43 סיפורים נוספים לאורך המלחמה – כמו למשל הטענה הישראלית שמרכז הפיקוד הראשי של חמאס נמצא מתחת בית החולים שיפא – התבררו כלא נכונים (ראה גם את מקרה טבח הקמח שתואר למעלה).44
ביטול קולות ביקורתיים מחוץ לישראל
ישראל גם ביטלה בעקביות קולות ביקורתיים. אחת הטקטיקות ששימשו למטרה זו הייתה האשמה באנטישמיות, טקטיקה בה השתמשה ישראל במשך שנים רבות.45 כש-Amnesty International טענה שפשעי מלחמה נעשו על ידי שני הצדדים בסוף אוקטובר, ישראל תקפה את הארגון כאנטישמי.46 ישראל והתקשורת שלה תקפה את פעילת האקלים גרטה תונברג שקראה להפסקת אש בעזה בסוף אוקטובר, בעוד שנציג של דובר צה"ל קבע ש"כל מי שיזדהה עם גרטה בכל דרך שהיא בעתיד, לדעתי, הוא תומך טרור" (הוא התנצל מאוחר יותר).47 כתוצאה מהאירוע, גרטה הוסרה מחומרי הלימוד של משרד החינוך בישראל.48 תומכים בהפסקת אש במלחמה בנובמבר תוארו כ"פרו-חמאס" או "פרו-פלסטינים" בישראל ובארה"ב.49 בכירים ישראלים האשימו צלמים שעבדו עבור עיתונות זרה ב-7.10 כעובדים עבור חמאס, ותיארו אותם כטרוריסטים – למרות שהאשמות אלו לא גובו בעדויות והארגון שהחל בהאשמות נסוג מהן.50 תחקיר של Human Rights Watch מצא למעלה מאלף מקרים של הסרה או צנזור של תכנים פרו-פלסטיניים שנכתבו ב-60 מדינות בפייסבוק ובאינסטגרם. בבדיקה סיסטמתית של כל התכנים האמורים, כולם מלבד אחד כללו תוכן שהוגדר כ-peaceful. במקביל נמצא רק מקרה אחד של הסרת תוכן פרו-ישראלי (על פי HRW, היחס בין המקרים אינו בהכרח מייצג). אחת הסיבות להסרת התכנים הייתה פנייה ישירה לחברת Meta מצד נציגי מדינת ישראל.51
כשהתובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי כרים קאן הכריז על כוונתו להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון של ישראל במאי, ראש הממשלה תיאר אותו כמי שתופס את מקומו "בין האנטישמים הגדולים בעת המודרנית" והשווה אותו לשופטים בגרמניה הנאצית שמנעו מיהודים זכויות בסיסיות ואפשרו את השואה, בעוד שהחלטתו של התובע הייתה "פשע מוסרי במימדים היסטוריים".52 כדי לשים תיאורים קשים אלו בהקשר, קאן היה המועמד המועדף על ישראל למשרת התובע ב-2021.53 ראש ממשלת ישראל גם תיאר את הוצאת כתבי האישום כ"פשע שנאה אנטישמי".54 תחקיר משותף של הגרדיאן ושל מגזין 972/שיחה מקומית מצא שישראל ניהלה מבצע חשאי במשך כעשור נגד בית הדין הפלילי הבינלאומי כדי לנסות להשפיע על בכיריו וקודמתו בתפקיד של קאן ולמנוע חקירה וכתבי אישום נגד בכירים ישראלים.55 חלק מהפרטים היו ידועים לעיתונאי ישראלי כבר ב-2022, אבל בזמן עבודתו על הסיפור הוא קיבל איומים משני בכירים במערכת הביטחון הישראלית, ולא פרסם את הדברים.56
הגבלת זרימת המידע מעזה
ישראל מנסה לשלוט בסיקור התקשורתי על ישראל כדי לתמוך בתעמולה שלה. כך למשל ישראל אסרה על עיתונאים עצמאיים מהתקשורת הבינלאומית להיכנס לעזה ולדווח באופן עצמאי, וכך מונעת מהעולם להבין את מחירה של המלחמה,57 ומעכבת תחקירים של התקפות נגד אזרחים בתוך הרצועה כמו "טבח הקמח".58 כפי שהוצג למעלה, ישראל מנסה למנוע מעיתונאים עזתים לדווח על הנעשה, כולל באמצעות איומים על חייהם ועל בני משפחותיהם. בדוגמא אחרת, הצנזור הישראלי קבע כבר בתחילת המלחמה איסור לדווח על 8 נושאים מבלי לאשרם לפני הפרסום. הצנזור כולל גם עיתונאים ישראלים וגם את עמיתיהם הבינלאומיים, שצריכים לחתום על מסמך שאומר שהם יפעלו על פי הוראות הצנזורה כדי לקבל ויזה כעיתונאים בישראל. 59 רשת CNN למשל הודתה שהיא מעבירה את כל הסיקור שלה בנושא עזה דרך המשרד שלה בירושלים, שבעצמו נמצא תחת סמכות הצנזורה הישראלית. 60 התקשורת הישראלית, במיוחד בתחילת המלחמה, חזרה פעמים רבות על כך שהידיעות שלה עברו את הצנזורה הצבאית, וכך יצרה אווירה שעודדה עיתונאים לצנזר את עצמם.61 כבר בדצמבר, חוקרים ישראלים תיארו את התקשורת הישראלית כזרוע תעמולה של הממשלה.62 ב-2023, הצנזורה מנעה את פרסומן של 613 כתבות (כמעט פי 4 יותר מאשר ב-2022) והתערבה בתכנים של 2,703 כתבות (כמעט פי 3 ביחס ל-2022).63 בסך הכל, הצנזורה התערבה ב-31% מהכתבות שנשלחו אליה.64 בסוף מאי, ישראל החרימה את הציוד של סוכנות הידיעות AP ששידרה צילומים מעזה, והחזירה אותו רק לאחר לחץ אמריקאי.65 ביוני, אחרי המבצע המוצלח לשחרור ארבעה חטופים, מגישה בערוץ 13 הודתה שהם "לא יכולים להראות" סרטון עם התוצאות של הפעולה במחנה הפליטים נוסיראת שהרגה 274 עזתים ופצעה מאות אחרים.66
ליכוד הציבור הישראלי סביב המלחמה
כדי ללכד את הציבור הישראלי סביב המלחמה, ישראל מגבילה בבוטות את גבולות השיח הציבורי המקובל. משטרת ישראל מדכאת הפגנות נגד המלחמה מאז תחילתה, לעיתים קרובות תוך שימוש באלימות יתרה. 67 בסוף מרץ, המשטרה ביצעה חיפוש כוחני בביתה של פעילת מחאה בחשד שצבעה מי מזרקה באדום,68 ופיזרה באלימות מפגינים אשר קראו "ישראל מבצעת רצח עם" בטענה שהאמירה "מפרה את הסדר הציבורי".69 בהפגנה אחרת, המשטרה אסרה על קריאת שמותיהם של אזרחים עזתים שמתו והחרימה את המיקרופון ואת הדפים עם רשימת השמות שהוקראה.70 באמצע אפריל, המשטרה הגיעה לביתו של פעיל בן 75, הכתה ועיכבה אותו כדי למנוע ממנו להשתמש בטנק מקרטון בהפגנה נגד הממשלה.71 השיר לבטחון לאומי הקים באפריל צוות במשטרה להרחקת פעילי שמאל מהגדה המערבית.72 המשטרה חטפה וקרעה שלטים שכללו סיסמאות נגד המלחמה ב"שורה ארוכה של הפגנות ומשמרות מחאה".73 לשכת ראש הממשלה פסלה את השתתפותו של אב שכול מהקראת "יזכור" בטקס ממלכתי בשל מאמר ביקורתי שפרסם נגד ראש הממשלה.74 ערוץ 12 הקטין באופן משמעותי את תשומת הלב למחאות משפחות החטופים נגד הממשלה.75 ביוני נחשף שיחידת עילית משטרתית מונתה לפעול נגד מפגינים נגד הממשלה או בעד שחרור חטופים בירושלים.76
אזרחים פלסטינים בישראל לא קיבלו אישור להפגין בתחילת המלחמה בהסכמת בג"ץ, 77 מצב שהשתנה רק באופן חלקי מאוחר יותר.78 חופש הביטוי של אזרחים פלסטינים בישראל הוגבל באופן משמעותי.79 ישראל ניסתה להפעיל לחץ על עיתונאים פלסטיניים ביקורתיים בגדה המערבית כדי שלא יסקרו את המלחמה.80 סקר בקרב הציבור הערבי מצא ש-76% מהאזרחים הפלסטינים בישראל אמרו שלא פרסמו תכנים במדיה החברתית בחודשיים הראשונים של המלחמה, ו-63% מהם נמנעו לחלוטין מהבעת דעות בקבוצות מעורבות ליהודים וערבים ברשתות החברתיות.81 בתחילת אפריל ישראל העבירה חוק שיאפשר לה לסגור את פעילות ערוץ אל-ג'זירה במדינה.82 לאחר עיכוב קל, הממשלה החליטה לסגור את הערוץ בתחילת מאי, ושלחה את המשטרה לפשוט באופן מיידי על חלק ממשרדי הערוץ.83 כשמורה השתתפה ב"הפגנה פרו פלסטינית" עם "דגלי פלסטין" במאי (צעדה לציון הנכבה) היא הושעתה באופן מיידי מהוראה בבית הספר שבו עבדה.84 באותו החודש, אוניברסיטת חיפה אסרה על סטודנטים להפגין בשטחה נגד המלחמה,85 ובנוסף פלסטינית אזרחית ישראל שבבעלותה סלון יופי אשר הביעה בפוסט עצב וסולידריות עם תושבי רפיח נעצרה, נאזקה ועיניה כוסו בפלנלית.86 פלסטינית-ישראלית אחרת, מגישה בטלוויזיה, אשר ביקרה את מבצע החילוץ של חטופה ישראלית ביוני שבא במחיר של הרג רב של חפים מפשע, פוטרה מיד מעבודתה בקשת 12.87
בנוסף לכך, התקשורת הישראלית חשפה שצה"ל ניהל מאמץ חשאי לתעמולה כלפי אזרחים ישראלים בתחילת המלחמה. כחלק מקמפיין זה, הצבא פתח וניהל ערוץ טלגרם ששיתף באופן בלעדי בתכנים קשים שהגיעו ממקורות צה"ליים שהציגו את ההתעללות והדה-הומניזציה של הפלסטינים, בעיקר בתוך רצועת עזה.88 במקרה אחר, דובר צה"ל הוריד בעריכה את התודות של אביה של חטופה ששוחררה לנשיא ארה"ב ביידן, והשאיר רק את התודה שהביע כלפי צה"ל.89
הדיון העמוק יותר בתקשורת ובשיח הישראליים בשני החלקים הבאים מדגישים את הצלחת מאמציה של ישראל ללכד את הציבור הישראלי סביב המלחמה.
המדיה והשיח בישראל
בהמשך לאמור לעיל, עיתונאים ישראלים אינם יכולים לקבל גישה עצמאית פיזית לרצועה או לפלסטינים שבה. כל הקשר בין עיתונאים ישראלים למלחמה מתווך דרך צה"ל. עיתונאי אחד תמצת את הדברים "אם יש דבר שהצבא אינו מעוניין שנראה ונשמע – לא נראה אותו ולא נשמע אותו. צה"ל מונע מאיתנו, העיתונאים הישראלים, גם כל מגע עם הפלסטינים ברצועה… כל הכתבות והצילומים שיוצאים מהרצועה על ידי עיתונאים, עוברים בדיקה דקדקנית של הצנזורה הצבאית. גם כתבה זו עברה שינויים על ידה. מרבית כניסות העיתונאים לרצועה הן קצרות מאוד… כחצי שעה לערך על הקרקע… לעיתים נדמה שצה"ל ממחיז סצנות קרביות יותר עבור הכתבים שהוא חפץ ביקרם".90
השיח הישראלי מתעלם באופן עקבי כמעט לחלוטין מקולות פלסטיניים. אפילו לפני המלחמה, רק כ-4% מהראיונות או זמן המסך הציגו פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית (כ-20% מהאוכלוסיה), מספר שצנח לאחר תחילת המלחמה.91 במקום זאת, זווית ההסתכלות הדומיננטית שמוצגת לציבור הישראלי היא העמדה הרשמית של דובר צה"ל, שכמעט ולא מאותגרת על ידי התקשורת למרות מקרים רבים של חצאי אמיתות וסילופים מצד צה"ל במלחמה. 92 למשל, למרות טענות ישראליות להרג של מספר רב של חמושי חמאס (10-13 אלף נכון לסוף פברואר-תחילת מרץ), 93 המספר לא נבחן בתקשורת הישראלית, בעוד שתחקיר של ה-BBC מצא מעט מאוד עדויות לכך במאות סרטונים ששחרר דובר צה"ל, ומעט תמיכה למספר זה מהדיווחים של צה"ל עצמו עד אז. 94 במשך מספר חודשים, דובר צה"ל הציג את הפרספקטיבה של צה"ל בפריים טיים מדי יום בכל ערוצי התקשורת הישראלית עם מעט מאוד ביקורת.95
כמעט ואין התייחסות לחוויות של אזרחים עזתים או לזוועות המלחמה בצד העזתי. 96 הרס מוצג באופן נקי באמצעות תמונות של הרס בניינים מרחוק.97 ההרס אינו מוצג באופן ברור בתקשורת הישראלית – באפריל, סקר מצא ששני שליש מהישראלים היהודים שנשאלו לא ראו או ראו מעט תמונות וסרטונים שמראים את ההרס בעזה.98 לדוגמא, עשרות האזרחים הפלסטינים שנהרגו בהפצצות בזמן מבצע החילוץ של שני חטופים בפברואר כמעט ולא סוקרו בתקשורת הישראלית.99 רוב התקשורת הישראלית לא סיקרה את הזוועות ופשעי המלחמה שביצעו חיילי צה"ל בעזה, ואלו שכן סיקרו עשו זאת רק חודשים אחרי תחילת המלחמה.100 האיתגור העיקרי לנרטיב הדומיננטי בישראל בשפה העברית מגיע מתקשורת עצמאית כמו מגזין 972/שיחה מקומית והעין השביעית, 101 להם יש משאבים וקהל מעטים יחסית (ובנוסף הם נתונים לצנזורה הצבאית),102 כמו גם עמותות כגון בצלם וגישה. 103
התקשורת הישראלית גם ממעיטה בדיווח על דו"חות ותחקירים של ארגונים בינלאומיים כמו האו"ם ובית הדין הבינלאומי לצדק, והנחת העבודה שהתקשורת מטפחת היא שמוסדות אלו מוטים נגד ישראל. למשל, סקר מצא ש-60% מהיהודים בישראל האמינו שהתובע הכללי של בית הדין בהאג התכוון להוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון של ישראל בשל "הטיה אנטי ישראלית מתמשכת של בית הדין".104 בהקשר זה, ישראל הקשתה במכוון על בדיקות חיצוניות רשמיות בנושא זוועות ה-7.10, למשל ועדה שהובילה מועצת זכויות האדם של האו"ם, 105 או חקירות של האו"ם בנושא אלימות מינית ב-7.10.106 כשדו"חות אלו פורסמו, הם קיבלו מעט תשומת לב בתקשורת הישראלית, שנטתה להטיל בהם ספק.
עמדת התקשורת הישראלית בעד המלחמה וללא ביקורת
עמדת התקשורת הישראלית בעד המלחמה עוברת רציונליזציה והצדקה, ומקובלת באופן נרחב. עוד לפני המלחמה, עיתונאים ישראלים רבים היטו באופן מכוון את הסיקור שלהם ימינה או צנזרו את עצמם בשנים האחרונות.107 המנכ"ל החדש של ערוץ 13 למשל אמר לעובדיו באמצע מרץ שהם צריכים לאחד את העם באמצעות בידור והסברה. 108 עיתונאי ישראלי חשוב אמר שהוא מאמין שעיתונאות צריכה לחזק את המורל הישראלי במהלך המלחמה. 109 בהתאם, התקשורת הישראלית מעצימה קולות בעד המלחמה – שמוצגים כתומכים במטרות המדינה – בזמן שהיא משתיקה קולות אחרים. לכן, בעיקר בשלב מוקדם במלחמה, עיתונאים ישראלים נמנעו מלדווח על אירועים של נפגעים מאש ידידותית.110
עיתון הארץ (הנוטה לשמאל בשיח הישראלי) חיכה חמישה חודשים עד שקרא להפסקת אש, 111 למרות עדויות רבות מאוד למחיר ההומניטרי של המלחמה, הכרה רחבה בכך שראש הממשלה מאריך את המלחמה בשל האינטרסים הפרטיים שלו, וחוסר היכולת של צה"ל להשיג את המטרות הצבאיות שהוצבו לו. באופן דומה, העיתון קרא נגד טיהור אתני רק כמעט חצי שנה אחרי תחילת המלחמה,112 ופרסם רק בסוף מרץ כתבה על מודל רפואי שתיאר את התמותה העודפת הצפויה ברצועה שפורסם במקור באמצע פברואר.113 עיתונאי חשוב בעיתון עבר מהפך דומה ללא שום ניסיון להודות בטעותו.114 במקרה אחר, כשבמאי ישראלי זכה בפרס עבור הסרט שלו והציג בנאום הזכיה שלו את האפרטהייד בישראל, ערוץ 11 כינה את הנאום אנטישמי115 בעוד שהארץ הציג לא פחות מארבעה מאמרים נגדו. 116 הארץ גם לא איפשר לפלסטינית אזרחית ישראל שכתבה כתבת דעה להשתמש במונח 'פלסטינים' לתאר אזרחים ישראלים – ושינה את המינוח ל'ערבים'. 117
התקשורת הישראלית המשיכה להפיץ טענות גם לאחר שהן כבר הופרכו. ערוץ 12 שידר כתבה בתוכנית תחקירים רצינית שכללה ראיון עם קצין בכיר שסיפר שראה זוועות שלא התרחשו.118 ערוץ 14 הציג מקרים חריגים יותר של קידום פייק ניוז וחזרה על טענות כוזבות. במקרה אחד, למשל, כדי להקטין את אחריותו של ראש הממשלה, שדרן פופולרי דן לעומק בכתבה שכביכול התפרסמה באטלנטיק על אירועי ה7.10. תחקיר קצר מאוחר יותר גילה שמעולם לא פורסמה כתבה כזו באטלנטיק. 119 במקרה אחר הערוץ שידר ראיון עם קצין צה"ל ששיקר בבירור לגבי זוועות שראה בעוטף עזה, הרבה אחרי שזוועות אלו כבר הופרכו בתקשורת הישראלית. 120 במקרים אחרים, התקשורת הישראלית מטילה ספק בנתונים שמערערים על הלגיטימציה של ישראל. כך למשל ערוץ 11 שידר מקטע בסוף מרץ שכותרתו "האם יש רעב בעזה?",121 בעוד שאתר ynet העביר ללא ביקורת טענה רשמית כי "אין משבר הומניטרי ברצועת עזה" והאשים את האו"ם בהיעדר המזון.122
מדיה בארה"ב
מחקרים ומומחים שונים מצאו שבתקשורת האמריקאית יש הטיה מתמשכת נגד פלסטינים במשך כמאה שנים. 123 למשל, בדיקה של הסיקור של פלסטינים בתקשורת האמריקאית מצאה שרק מיעוט זעיר (פחות מ-2%) ממאמרי מערכת, דעה, ואורחים שעסקו בפלסטין בניו יורק טיימס ובוושינגטון פוסט (בין 1970-2019) נכתבו על ידי פלסטינים. 124 הסיקור התקשורתי של תחילת המלחמה נשאר פרו-ישראלי בבירור. 125 עורך ראשי בניוזויק, למשל, קרא לשטח חלקים גדולים בעזה ולהפוך אותה למגרש חניה.126 הניו יורק טיימס ציטט באופן ישיר גורמים בממשלה ובמערכת הביטחון הישראלית פי ארבע יותר פעמים מאשר מקביליהם הפלסטיניים.127 בדוגמא אחרת, תחקיר של הגרדיאן הראה שהסיקור של ה-CNN מוטה בחדות לטובת ישראל, 128 ביקורת שעלתה גם בתוך הערוץ.129 באופן דומה, מחקר של ה-Intercept מצא שכבר בשלב מוקדם במלחמה, הסיקור של הפלסטינים בעיתונים החשובים ביותר בארה"ב ירד ככל שמספר הפלסטינים המתים עלה. מילים עם מטען רגשי חזק שימשו באופן לא פרופורציונלי לתאר את מקרי המוות של ישראלים ולא את אלו של פלסטינים. 130 מחקר אחר אישש את אותו הממצא בניו יורק טיימס עד לסוף פברואר.131 מחקר שלישי מצא שעד מרץ הניו יורק טיימס, הוושינגטון פוסט והוול סטריט ג'ורנל השתמשו במילה "ברוטלי" לתאר את הפלסטינים ופעולותיהם באופן הרבה יותר שכיח (77%) למרות יחס התמותה החד-צדדי.132 מזכר פנימי בניו יורק טיימס הנחה את כתבי העיתון להימנע ממילים כמו "ג'נוסייד", "טיהור אתני", "השטחים הכבושים", "מחנות פליטים" או "פלסטין" בסיקור המלחמה.133 מסמך דומה בארגון החדשות העולמי AFP הביע גם כן עמדה פרו-ישראלית.134
בעוד שישראלים שמתו קיבלו סיקור אינדיבידואלי, פלסטינים שמתו במספרים גדולים בהרבה תוארו בדרך כלל באופן קולקטיבי ופסיבי.135 בדיקה של 5 כלי תקשורת מובילים הראתה את האופן בו פלסטינים עוברים דה-הומניזציה והופכים למספרים, בהם מוטל ספק לאחר מכן.136 השימוש בשפה כדי לטשטש את אחריותה של ישראל, למשל להרג של פלסטינים, ולשמר את תדמיתה, תועד במשך תקופה ארוכה וממשיך לאורך המלחמה. 137 כתוצאה מכך, למשל, סקר בפברואר מצא שכמחצית מהאמריקאים לא ידעו איזה צד ספג יותר אבידות במלחמה עד כה, למרות חוסר הפרופורציה במציאות בין השני הצדדים (בערך פי 20 יותר פלסטינים נהרגו מאשר ישראלים).138 הניו יורק טיימס פרסם מאמר מערכת בו הכיר בכך שהסיוע הצבאי לישראל לא יכול להיות בלתי תלוי בהתנהלותה של ישראל רק לאחר יותר מחצי שנה של מלחמה.139
התקשורת האמריקאית גם נמנעה מתחקירים של אירועים שעשויים להציג את ישראל באור שלילי. לפחות חלק מהתחקירים האלו כן קיבלו סיקור בתקשורת הישראלית, במיוחד בנוגע לאירועי ה-7.10, מה שרומז על כך שמדובר במגמה מכוונת שמתאימה לקבלת ההחלטות של הדרג הפוליטי. כך למשל ארגון FAIR להוגנות ודיוק בסיקור תקשורתי מצא כי התקשורת האמריקאית מונעת מהציבור האמריקאי מידע על נפגעים ישראלים מאש ידידותית באירועי ה-7.10 – מידע שקיבל תשומת לב רבה יחסית בשיח הישראלי.140 באופן ספציפי, העבודה העיתונאית של רונן ברגמן – שעובד גם עבור ידיעות אחרונות וגם עבור הניו יורק טיימס – כוללת תחקירים של אירועים כאלו בעבודתו בידיעות אחרונות אבל לא בעבודתו עבור הניו יורק טיימס.141 הניו יורק טיימס לא סיקר כלל או סיקר בקצרה סיפורים שליליים אחרים עבור ישראל כמו מדיניות האש של צה"ל ברצועה, אחריות ישראל בהרעבת פלסטינים, או העינויים שעברו מעוכבים. 142 במקום זאת, סיפור גדול שעסק באונס ההמוני של חמאס במהלך ה7.10 קיבל משאבים יוצאי דופן – כולל תקציב לראיין מעל 150 בני אדם143 – והיוזמה לעשותו הייתה של העיתון עצמו. באופן בלתי מוסבר, הכתבה ניתנה לקצינת מודיעין ישראלית לשעבר ללא שום רקע בכתיבה עיתונאית, שאף עשתה לייק לציוץ שקרא "להפוך את רצועת עזה לבית מטבחיים".144 לאחר פרסום התחקיר, מדיה עצמאית כמו גם ה-Intercept מצאו שורה ארוכה של בעיות מהותיות עם התחקיר ואופן הביצוע שלו.145 הניו יורק טיימס עצמו נאלץ לפרסם הודעה שחלק מהמידע שמסר בנושא הוא שגוי,146 וניתק לאחר מכן את קשריו עם הכתבת.147 ה-Nation תיאר את הכתבה כ"כישלון הגדול ביותר של עיתונות" בניו יורק טיימס ב-20 השנים האחרונות,148 בעוד שהארץ השווה את קריסת תחקיר הניו יורק טיימס כ"7 באוקטובר" של העיתון.149 בסוף אפריל, 59 פרופסורים לתקשורת ולמדיה קראו לניו יורק טיימס להתמודד עם השאלות הפתוחות בנוגע לכתבה.150 למרות רצף הבעיות בעיתון, במאי הוא קיבל את פרס פוליצר על הסיקור שלו של מלחמת חרבות ברזל.151
היחס לאונר"א כמקרה של הטיה בייצוג תקשורתי
מקרה אחד של פעולות האסטרטגיה התקשורתית של ישראל היא היחס לאונר"א, הגוף באו"ם שאחראי על הסיוע לפליטים פלסטינים. באותו היום בו בית הדין הבינלאומי לצדק קבע שניתן לטעון שישראל מבצעת רצח עם בעזה (ה-26 בינואר), ישראל טענה ש-12 עובדי אונר"א (מתוך כ-13,000 ברצועה) השתתפו בהתקפות נגד ישראל ב7.10. 152 כמעט מיד, 16 מהתורמים של אונר"א – מדינות מערביות – הצהירו שהן יפסיקו את התמיכה בארגון. 153 התקשורת הישראלית והמערבית עקבו אחרי סיפור אונר"א עם סיקורים ודיונים, וכך העלימו את הסיפור החשוב יותר של בית הדין הבינלאומי לצדק. למרות שעד כה ישראל לא הציגה עדויות ציבוריות כלשהן לתמוך בטענותיה, 154 כתבת תחקיר בערוץ 4 הבריטי חשפה את המסמך שישראל כביכול שלחה למדינות שתרמו לאונר"א. המסמך עצמו היה קצר מאוד. הוא לא כלל הוכחות כלשהן אלא רק שורה אחת ביחס לכל אחד מ-12 עובדי אונר"א שכביכול השתתפו בטבח. 155 מסמך מודיעיני אחר ששחררה ישראל גם כן לא כלל תימוכין בטענות. 156 נכון לזמן הכתיבה, ראש אונר"א טען שלמרות בקשות חוזרות ונשנות ישראל לא שיתפה פרטים לגבי ההאשמות. 157 טענות אחרות של ישראל מעולם לא הגיעו לאונר"א אלא יצאו ישירות לתקשורת. 158 על פי סוכנות מודיעין אמריקאית, המעורבות של מעט עובדי אונר"א ב-7.10 הוערכה ב"ביטחון נמוך".159 העדויות החלשות שתמכו בטענה הישראלית הובילו חלק מהמדינות התורמות לאונר"א שהפסיקו את תמיכתן להחזיר את התמיכה במהלך מרץ. 160 מדינות אחרות עשו זאת בהמשך או שהצהירו שיעשו זאת בקרוב, וחלקן אף הגדילו את תמיכתן בסיוע ההומינטרי ברצועה. 161 באמצע מרץ, גם ראש ארגון הסיוע של האיחוד האירופי הצהיר שישראל לא העבירה שום תימוכין לטענותיה כלפי אונר"א.162 על פי תחקיר אונר"א שהודלף, ישראל הפעילה לחץ על עובדי אונר"א בעזה להצהיר באופן שקרי שלאונר"א יש קשר לחמאס ושצוות אונר"א השתתף בהתקפות ה-7.10. עובדי אונר"א הוכו באופן קשה, עונו וקיבלו איומים שמשפחותיהם ייפגעו. 163 בסוף מרץ ארגון ישראלי פרסם תחקיר שחשף פעולת השפעה פרו-ישראלית שטירגטה מחוקקים אמריקאים שחורים מהמפלגה הדמוקרטית בניסיון להטות את דעתם נגד אונר"א והפלסטינים.164 כמה חודשים לאחר מכן, התברר שמשרד התפוצות בישראל ניהל את פעולת ההשפעה, שנוהלה על ידי חברה לקמפיינים פוליטיים.165 בסוף אפריל, דו"ח בלתי-תלוי של שרת החוץ לשעבר של צרפת ושלושה מכוני מחקר הזכיר שישראל עדיין לא סיפקה הוכחות לטענותיה ביחס לקשרים כביכול של עובדי אונר"א לחמאס ולג'יהאד הפלסטיני. הדו"ח הוסיף שאונר"א העבירה באופן קבוע רשימות של עובדיה לישראל ולמדינות אחרות, ושממשלת ישראל לא הודיעה לאונר"א על בעיה כלשהי עם עובדים אלו מאז 2011.166
גורמים רשמיים בישראל הצהירו שהם רוצים לסגור את אונר"א במשך זמן רב. 167 לאחרונה, ישראל הצהירה שוב על כוונה זו, 168 ואף החלה לפעול כדי לממשה,169 כולל הצעת חוק שהגדירה את אונר"א כארגון טרור בסוף מאי.170 ממצאים אלו מעידים על כך שישראל משתמשת בטענותיה הנוכחיות נגד אונר"א למטרה זו.171 במלחמה האחרונה ישראל והתקשורת הישראלית קבעו או רמזו שיש קשר בין אונר"א לבין חמאס, אבל התקשורת הישראלית לא בחנה את ממצאי הצבא באופן עצמאי, ולא הציגה עובדות כמו הביקורות התכופות שאונר"א עוברת בתוך האו"ם, 172 או יידעה את הציבור הישראלי שכל עובדי אונר"א קיבלו אישור מישראל לעבוד בסוכנות (כולל אישור מחדש מדי שנה, ובדיקה פעמיים בשנה מול רשימות של מועצת הביטחון של האו"ם). 173 אונר"א אף פיטרה בעבר מספר עובדים לאחר שנמצא קשר בינם לבין חמאס.174 יתרה מזו, סגירת אונר"א תחמיר באופן משמעותי את המשבר ההומניטרי בעזה, בעוד שדיונים בתקשורת הישראלית לא כוללים תוכנית ברורה להענקת סיוע חלופי לעזתים (סקרים בסוף מרץ ובסוף מאי מצאו כי אונר"א סיפקה את הסיוע ל-62% ו-53% בהתאמה מהנשאלים בדרום הרצועה ששהו באזורי מקלט, במקביל לתלונות על אפליה בסיוע באזורים אלו175).
דוגמא נוספת של תעמולה מוצלחת: הטלת ספק בהערכת התמותה הפלסטינית176
מוקדם במלחמה, ישראל ערערה באופן ציבורי על אומדן התמותה בעזה, בטענה שהערכות אלו מוגזמות ולא ריאליסטיות. גם כאן התקשורת שיחקה תפקיד משמעותי בהנכחת הטענה ובזריעת ספק בקרב רבים בציבור. עד היום, התקשורת שומרת על ספקות אלו, בדרך כלל באזכור שהערכת התמותה בקרב הפלסטינים מגיעה מ"משרד הבריאות של חמאס בעזה" (או ניסוח דומה). ספקות אלו הגיעו עד לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שהטיל ספק ציבורי במספרי המתים בנאום מתוקשר ב-25.10 ובו טען ש"אין [לו] ביטחון" במספרים אלו.177 המספר הגדול של תגובות בעברית לגרסה מוקדמת של מסמך זה (שפורסם ב-15.3 בטוויטר) רומזת כי ספקות אלו נותרו בקרב רבים בציבור הישראלי. הטלת ספק שטחית במספר המתים ממשיכה להופיע מדי פעם בתקשורת הישראלית בעברית ובמכוני מחקר פרו-ישראליים באופן מובהק.178
הערעור ביחס למספרים המפורסמים לא משקף עמדה רצינית. גם מבלי לדון באינטרס הברור של ישראל להקטין את מספר המתים בצד הפלסטיני, כמה ימים לאחר שביידן פקפק בהערכת התמותה, משרד הבריאות בעזה פרסם רשימה של 6,747 הפלסטינים שמתו עד להצהרתו של ביידן ב-26.10, כולל שמם, מינם, גילם ומספר תעודת הזהות שלהם.179 למיטב ידיעתי, אף אחד, כולל ישראל שמחזיקה במרשם האוכלוסין בעזה, לא הטיל ספק במהימנות של רשימה זו.180 בהמשך, ביידן התנצל על כך שהטיל ספק בהערכות התמותה של הפלסטינים.181 למיטב ידיעתי, התקשורת הבינלאומית לא ערערה מאז על הערכות התמותה הפלסטיניות (למרות הרמיזות החוזרות אליהן התייחסתי בפסקה הקודמת). הניסיון היחיד לעשות זאת היה כתבה במרץ בעיתון היהודי השמרני בארה"ב Tablet Magazine, שברר מידע חלקי כדי לנסות לבנות טיעון סטטיסטי.182 למרות שמומחים דחו את טיעוני הכתבה בשל הניתוח הסטטיסטי הקלוקל שבו עשתה שימוש,183 שורה של גורמי תקשורת ישראליים (כולל AIPAC) ניסו לדחוף את המסר ללא כל ביקורת כדי להמשיך להטיל ספק במספר הפלסטיני.184
ניסיון אחר להטיל ספק במספרים של משרד הבריאות הפלסטיני התרחש באמצע מאי, לאחר שמשרד התיאום של האו"ם, אשר מפרסם מדי כמה ימים דו"חות עם סיכומי נתונים, שינה את המקור שעליו התבסס עבור מידע בנוגע לחלוקה הפנימית של המיתות בעזה (השינוי היה לעבור מהערכות של למעלה מ-9,500 נשים מתות ולמעלה מ-14,500 ילדים מתים, על בסיס משרד התקשורת העזתי, למספרים קונקרטיים יותר – 4,959 נשים מזוהות, 7,797 ילדים מתים וכ-10,000 מיתות לא מזוהות, בהתאם למידע שהגיע ממשרד הבריאות הפלסטיני).185 למרות שהמספר הכולל של המיתות שדווחו לא השתנה, והזיהוי הקונקרטי של ההרוגים על בסיס שמם ומידע דמוגרפי מלא לגביהם ייצג צעד קדימה מבחינת הדיוק והמהימנות של המידע שהגיע מעזה, דיווחי התקשורת על השינוי – שהחלו רק כמה ימים לאחר פרסום המספרים – שימשו בעיקר בשביל להטיל ספק במידע המדווח ואף באו"ם (תהליך ששוב הובילו מקורות מדיה פרו-ישראליים באופן מובהק).186 למרות שנרטיב ההקטנה בחצי נשלל במהירות על ידי סגן הדובר של מזכ"ל האו"ם,187 הנזק של מתקפת המידע כבר נעשה.188
הערכות משרד הבריאות הפלסטיני כוללות מספר בעיות מתודולוגיות. הבעיה הרצינית ביותר היא החלוקה של הערכות התמותה לשלוש קטגוריות שונות. הראשונה כוללת את התמותה שדווחה דרך מערכת הבריאות – בתי החולים (20,976, או 61% מסך כל התמותה המוערכת בדיווח מה-3.5). השניה כוללת את דיווח העזתים דרך טופס מקוון (3,715, או 11% מסך התמותה). שתי קטגוריות אלו כוללות מידע דמוגרפי מלא ואנשים שמופיעים בהן מופיעים ברשימות התמותה המלאות של משרד הבריאות (שפורסמו לאחרונה ב-30.4). הקטגוריה השלישית כרגע רשומה כמיתות עבורן רק 'מידע חלקי' ידוע (9,963, או 29% מסך התמותה). בהתאם לדיווחים מוקדמים יותר של משרד הבריאות, הערכות אלו נאספו מ"גורמי תקשורת מהימנים" (לא ברור אילו) במקומות בהם למשרד הבריאות לא היה תקשורת או במקומות בהם מערכת הבריאות קרסה.189
מספר גורמי תקשורת רציניים קיבלו את הערכת התמותה הרשמית בעזה190 וקבעו כי "מספר [המתים בהערכה] נחשב באופן נרחב כמספר האמין ביותר הזמין".191 בדצמבר, מחקר אקדמי בכתב עת יוקרתי טען שאין עדות להערכת יתר של תמותה במספרים שהגיעו מעזה.192 משרד הבריאות ברצועה העביר דיווחים על התמותה למספר גורמי תקשורת בינלאומיים, כמו למשל ל-אל ג'זירה (רשימה של כמה אלפי ילדים מזוהים שמתו; הרשימה פורסמה)193 ול-NPR (דיווח על הערכות התמותה, הרשימה לא פורסמה דרך NPR).194 באמצע מרץ, אפידמיולוג מומחה עם ניסיון של 30 שנים בהערכת תמותה במצבי משבר קיבל את המספר והוסיף כי "למעשה, ככל הנראה לא היה עימות בקנה מידה כזה שבו ההערכות בזמן אמת ביחס למקרי המוות היו מלאות יותר ממה שמתרחש בעזה היום".195 בסוף אפריל, בכיר באו"ם וקצינים בצה"ל הסכימו שהמספר הוא אמין.196
בהקשר זה יש לציין שהמלחמה הנוכחית היא המבצע הגדול הראשון בעזה שבו ישראל לא עוקבת באופן עצמאי אחרי מספר המתים בצד הפלסטיני. למיטב ידיעתי, נכון לזמן הכתיבה אין מקור אחר לתמותה בעזה חוץ ממשרד הבריאות הפלסטיני.197 תחקיר עיתונאי ישראלי מצא שצה"ל עצמו משתמש במספרי המתים שמפרסמים הפלסטינים, ומעדכן אותם בסקירות הפנימיות שלו.198 טענה זו אומתה על ידי ה-Wall Street Journal.199 ראש ממשלת ישראל בעצמו טען בראיון שישראל הרגה 13,000 חמושי חמאס (ראה למטה ביחס למספר), ושהיחס בין חמושים לאזרחים הרוגים הוא בין 1 ל-1.5 אזרחים הרוגים על כל חמוש, יחס שמעיד על סך מתים פלסטינים שבין 26,000-32,500 נכון ל-10.3.200 מנעד זה כולל את הערכת התמותה של משרד הבריאות הפלסטיני ביום למחרת, 31,112.201 בסוף מרץ, בסקירה שנתן לרפובליקנים בסנאט האמריקאי, ראש הממשלה חזר על עמדתו והעריך את מספר המתים הפלסטינים בכ-28,000 (כ-14% פחות מההערכה הרשמית של משרד הבריאות הפלסטיני ביום למחרת (32,623).202 בסוף אפריל, קצינים בצה"ל העריכו שמספר המתים היה בסביבות 36 אלף (הערכת משרד הבריאות הפלסטיני אז הייתה יותר מ-34,000).203 באמצע מאי, ראש ממשלת ישראל העריך שסך כל התמותה הוא כ-30,000 (שוב בערך 14% פחות מהערכת משרד הבריאות הפלסטיני אז, 35,091).204
ממצא נוסף שתומך בהערכת המתים הפלסטנית היא העובדה שבמערכות קודמות, הפער בין ההערכה הישראלית להערכה הפלסטינית ביחס לתמותת הפלסטינים הייתה זניחה. כך למשל במבצע צוק איתן ב-2014, ישראל העריכה שנהרגו כ-2,125 פלסטינים,205 בעוד שמשרד הבריאות הפלסטיני העריך שמתו 2,310 פלסטינים206 (הועדה לזכויות אדם באו"ם הגיעה לספירה של 2,251).207 מספר הפלסטינים המתים הוא ככל הנראה גדול בהרבה מכיוון שמקרי מוות רבים עדיין לא נמצאו, לא זוהו או לא דווחו למשרד הבריאות.208 מספר המתים אינו כולל למעלה מ10,000 בני אדם שנעדרים מתחת להריסות.209 פעילות המערכת האלקטרונית שבאמצעותה ספרו את המתים בעזה שובשה כבר ב-12 בנובמבר.210 באפריל כבר היה ברור שמשרד הבריאות הפלסטיני לא הצליח להגיע למתים רבים.211
הערכת התמותה בקרב חמושים עזתים (חמאס ואחרים) על ידי גורמים ישראליים היא בדרך כלל מוגזמת, באופן טבעי ולא מפתיע בסיטואציות לחימה בשני הצדדים.212 ב-5.11 למשל, "בכיר במערכת הביטחון" (אולי שר הביטחון) קבע שצה"ל כבר הרג 20,000 עזתים, "רובם מחבלים".213 ההערכה הפלסטינית של כלל המתים אז הייתה רק 9,770.214 תחקיר של ה-BBC הטיל ספק בהערכות הישראליות לאחר שצפה בכל הסרטונים ששחרר דובר צה"ל.215
סך כל העדויות מצביעות על כך שהערכות התמותה של משרד הבריאות הפלסטיני הן מדויקות ככל שאפשר לצפות בזמן מלחמה, לא כל שכן בהתחשב בנזק הרציני והמתמשך למערכת הבריאות הפלסטינית ולדיווחים שלה. העובדה שמספר גדול של משתמשים ברשתות החברתיות ממשיך להטיל ספק בדיווחים אלו ומוכן לעשות זאת באופן ציבורי מצביעה הן על היעילות של מערכת התעמולה בתחילת המלחמה והן על הניהול המוצלח של מלחמת המידע של ישראל שממשיכה להתנהל נכון לזמן הכתיבה.